הכרתי בחור באינטרנט שמצא חן בעיני ונפגשנו כ-4 פגישות. מההכרות שלי איתו הרגשתי הייתה טובה לגבי ההמשך ורציתי להמשיך בפגישות, כדי להמשיך להכיר ולראות אם זה מתאים. כשחזרתי מאחת הפגישות ואימי שאלה היכן הייתי וכו’, סיפרתי לה, מתוך אמון שלי בה, על הקשר הזה ושאני מתראית עם מישהו. עוד סיפרתי לה שבשנה הקרובה בע"ה הוא הולך ללמוד תורה במקום שנקרא "מכון מאיר" בירושלים, ממש כמו לימוד ישיבתי של 3 סדרים וכו’. מאז ששיתפתי אותה בזה אימי לא רק שלא תמכה, אלא אפילו שללה את זה והתחלנו להגיע למצבים של ריבים.. אימי טענה דברים לגבי המקצוע לעתיד וכו’ , ושמה הוא חושב, שהוא ילמד בישיבה ואשתו תפרנס אותו, והוא כבר בן 20 ולא התגייס עדיין, כשהוא יסיים את הצבא כבר את תהיי אחרי הלימודים (אני מתחילה השנה אי"ה ללמוד במכללה) ועוד כהנה וכהנה.. אימי גם הביעה את דאגותיה לגבי החזרות המאוחרות שלי לעיתים באמצע הלילה לאחר הפגישות שלי איתו וכו’. 1. ראשית, הכרתי אותו מעט, ואני יודעת שהבחור הזה בחור טוב, שיודע מה הוא רוצה מעצמו (לפות הקווים הכלליים) גם להמשך החיים וכו’, אבל אינני יכולה שלא להתייחס לאמת מסויימת בדבריה של אימי. נכון שהתורה חשובה והכל אבל עדיין, הוא כבר בן 20!!, ועוד מתכנן להתגייס וחושב גם אולי על לימודים אקדמיים בע"ה בעתיד, האם זה נכון ללכת בגיל כזה ללמוד בישיבה כל היום ולא לשים את העתיד המעשי בראש סדר העדיפויות, הרי הוא ירצה להתחתן בשלב מסויים ולהקים משפחה וכו’ אז איך הוא יסתדר, האם זה נכון ללכת לישיבה בגיל כזה? 2. איך להתייחס לנושא הזה של ההורים במקרה כזה, הדבר האחרון שאני רוצה זה לריב איתם כל היום וללכת ראש בראש איתם. ואני חוששת שזה מה שהולך לקרות, אני עצמי רוצה להמשיך להכיר את הבחור (למרות שבינתיים נפרדתי ממנו) אבל מצד שני אין לי כוחות וחשק להתווכח עם הורי על זה תמיד, האם זה חלק מהכיבוד הורים, לשמוע להם גם לגבי החלטות על החיים שלי, מידי פעם הוא מנסה לשכנע אותי להקשיב לעצמי, ומוכיח לי שהוא דווקא מאוד רציני לגבי העתיד ומנסה להסביר לי את חשיבות החלטתו ואת החשיבות הגדולה ללמוד תורה דווקא בשביל העתיד בכלל, וחיי משפחה בפרט וכו’, אני לא יודעת מה להחליט, מצד אחד אני רוצה להמשיך להכיר, ומצד שני, אין לי כוחות ועניין לריב על זה עם ההורים שלי, וזה בנוסף כאמור לספיקות האישיים שלי לגבי החלטתו. 3. אם באמת אני צריכה (והאם מותר כמובן) להתעקש על רצוני האישי, למול רצון הורי, כיצד אוכל לעשות זאת בצורה מכובדת לא של ריבים והתנגשויות ביני לביניהם, האם יש דרך לנסות ולשכנע אותם שזה בסדר ואין בעצם בסיס אמיתי לדאגותיהם בכדי שיאפשרו לנו להמשיך ולבדוק את הקשר, ללא הגבלה מצידם?

בנוגע לשאלה האם מצד מצוות כיבוד אב ואם את חייבת להישמע להוריך, התשובה היא שאין מצוות כיבוד אב ואם מחייבת אותך. מצוות כיבוד אב ואם מחייבת אותך לכבד אותם במה שנוגע לצרכים שלהם כגון אם הם צריכים עזרה. מצוות כיבוד אב ואב מחייבת אותך להתייחס אליהם ביראה. אולם בכל מה שנוגע לצרכים שלך את צריכה להענות לאמת הפנימית שלך. השאלה העיקרית איפה את עומדת ומהם כוחות הנפש שלך. אני מניח שאת קשורה לאימא לא רק מתוך הכרח מצוותי או מתוך תלות מבחינת מילוי הצרכים שלך. את ודאי מעריכה את מה שהם אומרים משום שאת יודעת שכל מה שהם אומרים לפי דעתם זה משום שהם רוצים בטובתך ולכן את קשובה להם. את בנקודה זו צודקת. אולם לפעמים יש נושאים שההבדל בין עמדתך לעמדתם לא נובעת מחוסר ראייה נכונה אלא מחילוקי השקפות והרגשות. השאלה האם ללכת ללמוד תורה או להתרכז בתכנון החיים המעשיים היא שאלה השקפתית. גם את וגם הורייך רוצים בטובתך. כשברור לך ממה נובע ההבדל בין דעתך לדעתם את צריכה להירגע יותר ולקבל שיש חילוקי דעות בינכם. לגופם של דברים איני מכיר את הבחור שאת נפגשת איתו אולם סביר להניח שהוא צודק בכך שהוא הולך מספר שנים לישיבה. התפקיד שלנו בחיים זה להיות יהודי טוב שממצה את היכולת הרוחנית שלו בכל מה שהוא עושה. השנים של היות האדם בישיבה הם קרטיות לרמה היהודית שאליה הוא יוכל להגיע. כל עוד שהוא מרגיש שאין לו מספיק עוצמה רוחנית שמאפשרת לו להתפנות לדברי דרך ארץ אזי מובן מדוע הוא רוצה וצריך ללמוד בישיבה. מה יותר חשוב מלהיות ירא שמים. לפי מה שאת אומרת לא מדובר על אדם מרחף ומנותק שמטיל את כל האחריות המעשית עלייך. הוא לא בורח מאחריות. נכון שיש מחיר מעשי מסויים להיותו בישיבה אולם זהו צורך בסיסי שלו בחיים. אנשים שאינם יראי שמים נוסעים לטיול בחו"ל או הולכים לבילויים אחרים. הוא נוסע לטיול רוחני. זהו צורך קיומי בשבילו. האם צריך להיות חולה בכדי לקבל חיזוק רוחני ונפשי. עדיף להיות מיוצב מבחינה רוחנית נפשית מתוך בריאות וחופש ולא מתוך הכרח. אנו גם צריכים להאמין בהשגחה פרטית. לא כל התכנונים שלנו יוצאים אל הפועל. אדם יכול להיות בעל השכלה גבוהה והוא לא ימצא עבודה או שח"ו יקרה לו משהו אחר. אנו מאמינים שאם אנו לא מופקרים ולוקחים אחריות בסיסית גם בנושא דרך ארץ אזי גם יהיה לנו סיעתא דשמיא. ללכת ללמוד מספר שנים זהו דבר סביר ורבים עושים זאת. להערכתי בנוגע לויכוח עם הורייך הרוב תלוי בודאות שלך. אם את באמת תרצי את הקשר איתו גם הורייך יקבלו זאת. את לא צריכה להתווכח עם הורייך על אמונת ודעות ועל דרכי חיים. את פשוט צריכה לומר להם שאת אוהבת אותו ואת פשוט סובלת מהפרידה ממנו. את צריכה לדבר על הצרכים שלך. ברגע שהם ידעו שזה מה שטוב לך ואת לא יכולה בלעדיו הם ילכו איתך שהרי הם אוהבים אותך. אם תהיה בטוחה שאת רוצה זאת גם הורייך יראו שזה מה שטוב לך וישמחו בסופו של דבר בזיווג הזה.