הנני נמצא בתהליך של התרוממות מזה כמספר שנים ואני חושב שאני בבחינת "מוסיף והולך" הן מבחינת סור מרע והן בעשה טוב. הדברים באים לידי ביטוי בלימוד ובמעשים שאני משתדל תמיד לשפר ולעלות. במוצאי ראש השנה היתה לי תחושה של החמצה ושל חוסר סיפוק ממשהו, לאחר בירור מעמיק עם עצמי הגעתי למסקנה שהשורש הוא בכך שאינני מרגיש חיבור אמיתי מהותי עם בורא עולם והמעשים שאני עושה הם רק סוג של עבדות עצמית ולא מתוך רצון לגרום נחת לבורא עולם. אני יודע שגם זו בגדר עבודה אך אני מצפה מעצמי ליותר. הדבר קצת מתסכל ואני בע"ה רוצה לעלות מדרגה ולהגיע לעבודת ה’ מתוך אמת בלתי מתפשרת באמונה בבורא. מה לעשות?

החיטוט בשאלה אם אתה עושה נחת רוח ליוצרך הוא עצת יצרך, התעלם משאלות אלו ועבוד את ה' בתמימות.