לאחר הגירוש קיבלתי מס’ פעמים תמיכה כספית מנדבנים. לא אלמן ישראל, וב"ה סייעו לנו רבות הן בכספים והן בתלושי קניה/זיכויים וכדו’. בחודשים האחרונים אושרו לנו דמי הסתגלות למס’ חודשים בודדים, והתיצב מעט מצבנו הכלכלי ואף הצלחתי לחסוך מעט לימי דוחק. לקראת החגים קיבלה קהילתנו תרומה בצורת תווי קניה לחלוקה בין החברים. השבתי את התרומה לרכז הקהילה וביקשתיו שיתננה למשפ’ מסויימת שמצבה הכספי אינו יציב. לאחר מכן העביר לי בחזרה את התלושים, וטען שגם אנו מונעים מעצמנו הוצאות מסויימות בגלל מצוקה כלכלית (מה שנכון). עניתי שלענ"ד התורמים מניחים שכספם מסייע לאנשים נזקקים בצרכים בסיסיים כמזון וביגוד בסיסי, ולא למותרות, ולנו ב"ה יש את הרמה הבסיסית לקיומנו. על כך הוא ענה שהתורמים דווקא החליטו "לצ’פר" את המגורשים לרגל החגים, ולמשפחות הנזקקות יותר העבירו סכום נוסף שייעדו לכך. האם מותר לי להשתמש בתלושים למרות שקודם לכן גמרתי בדעתי ובטאתי בשפתי שהם מוקדשים לצדקה, וכן האם מצד ההנהגה הטובה יש ענין להמנע ממתנות בשר ודם כגון אלה?

להמנע מלקבל זו מידת חסידות, אך אם כבר ביטאת בשפתיים שאת מוותרת על הכסף עבור משפחה פלונית שהיא עניה, זה מקבל תוקף של נדר ויש לקיים אותו.