הרב כתב שהאורך המינימלי של הטלית צריך להיות 72 ס"מ בשני הצדדים יחד ללא הנקב של בית הצואר של הטלית. לאחר עיון בסוגיה, ראיתי כי מקור הדין שלא מחשיבים את הנקב הוא מהמהרי"ל מעירובין [י:] בענייני מחיצות, שהגמ’ אומרת שאם יבוא אויר מצד זה ואויר מצד שני יבטל את אותו פס שניסינו לשים כדי למעט את המבוי [הרחב מעשר אמות]. כעת, מהגמ’ שם משמע מפורש שאם שמים פס והאוויר מהצד האחד הוא פחות רחב מהפס, א"כ לא אומרים "אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה". לדוג’, שמנו פס ברוחב 1.5 אמות, והאוויר מצד אחד הוא אמה אחת, במקרה כזה הפס לא יתבטל אפילו יהיה 10 אמות מהצד השני. יוצא אם כן, שאם כל כתף של הטלית רחב יותר מהנקב של הטלית, אז לכו"ע אפשר להחשיב את הנקב בשיעור הטלית, שכן במקרה כזה לא אומרים שהכתף תתבטל, האם אני צודק?

לכתחילה צריך שרוחב הכתף יהיה יותר מרוחב החלל, ואין זה קשור לאורך הכללי של הבגד.