השתתפתי בקורס מסויים והיה לי מדריך. הוא ידע שאני לומדת בעוד מקום מסויים ולכן, יום אחד הוא התעניין ושאל אותי איך אני מסתדרת עם הלימודים בקורס שלו ובמקום השני גם יחד. שבוע וחצי בערך לפני כן, עזבתי את הלימודים במקום השני ולא אמרתי לו, גם התלבטתי בכלל אם לספר לו. אבל הוא שאל, ואני לא רציתי לענות כי לא רציתי להיחשף וגם קצת התביישתי, אבל לא יכולתי להתחמק ועניתי לו בקצרה שהכל בסדר ברוך ה’ ומסתדרים והעברתי נושא במהירות, האם זה נקרא ששיקרתי או שגנבתי את דעתו? אני מרגישה קצת ייסורי-מצפון וחוששת שהתדמית שלי בתור בחורה דתיה ובכלל תפגע, כי הוא לא דתי ואני יכולה להעיד על עצמי שאיני שקרנית וכל המצב הזה קרה מהמצוקה שלי באותו רגע.

אם זה לא פוגע בו משום בחינה והוא סתם חיטט והתעניין במה שקורה אצלך, אזי את לא חייבת לספר לו את כל מה שקורה לך. ונכון שלא ראוי לשנות, אולם אם עשית זאת משום שלא רצית להרחיב עימו בדברים אין בכך כלום. אולם אם זה עובדה שיכולה לשנות לו כגון שהוא מתחשב בך ועושה לך הקלות בלימודים בגלל שהוא חושב שאת לחוצה בלימודים אזי את צריכה לספר לו את מצבך כמות שהוא.