הרב השיב כי במקרה שאין דיון ישיר אין המושג "אחר רבים להטות", אך לפי דברי הרב לעולם לא יכול להתקיים הדין של אחרי רבים להטות מכיוון שבכל פעם שהמיעוט יראה שהוא מפסיד הוא יוציא עצמו מכלל "דיון ישיר" ויאמר שלא שייך כעת דין זה. ועוד, אני לא מבין מה הקשר לחילונים הרי הם בכלל לא יכולים להביע דעה לגבי עניינים של דת, מה שאין כן החרדים, וכן היא גופא מה שכתבתי שלפי החרדים החילוקי דעות הנ"ל כן נחשבים לדיון אחד של העולם הדתי, אלא בהכרח שלדעתם אין שום פתח להתיר לשנות את דעת התורה שהם קבעו בנושאים הנ"ל ולו אפילו כמו שהרב הזכיר, ולפי הדתיים לאומים לא, לכן האם יש ללכת כאן אחר הרוב?

הבאתי את החילונים רק לדוגמא שלא בכל נושא הולכים אחרי הרוב רק במקום בו אנשים באו לדיון ע"מ לקבל הכרעה הולכים ארחי הרוב. למשל בבחירות כולנו הולכים לקלפי ע"מ לקבל הכרעה לכן חובה לקבל את ההכרעה גם אם לא מוצאת חן בעיני המיעוט. אולם בבחירות הנושא הוא רק איזו מפלגה תשלוט במדינה. נושאים ערכיים לא עומדים כלל להכרעה בבחירות. לכן הרוב אינו מחייב את המיעוט בנושאים ערכיים. גם אם למפלגה השלטת יש עמדה אידיאולוגית לא זה הנושא העומד להכרעה. והוא גם לא יכול לעמוד להכרעה אלא רק מי ישלוט בפועל. כל אחד נשאר עם האמת שלו גם אם למעשה הוא קיבל את הכרעת הרוב באשר לשליטה. גם בבית דין המיעוט רק מקבל את הכרעת הרוב באשר לפסק הדין אולם המיעוט אינו משועבד לקבל את דעת הרוב. הוא נשאר בדעתו ובהרכב אחר הוא יוכל לעמוד על דעתו וייתכן שבהרכב האחר הרוב יסבור כמוהו. אלה כללי התורה בהליכה אחרי הרוב. מכאן התשובה לשאלתך. מעולם לא נערך דיון משותף בנושאים שהעלית ולא הוסכם מראש לקבל הכרעה. וגם אם הייתה הכרעה היא רק באשר להנהגה למעשה ולא לעמדות האידיאולגיות עצמן. באלו כל אחד סומך על רבו.