המרגלים נענשו על כך ש"הוציאו דיבת הארץ רעה" וכן שלא למדו ממעשה מרים שאסור לספר לשון הרע. כאשר ה"חפץ החיים" מגדיר מהו לשון הרע הוא כותב רק על לשון הרע בין אדם לחבירו. נדמה שההלכה שאסור לדבר לשון הרע אודות ארץ ישראל לא נפסקה להלכה כלל. האם דין זה כלול בתוך דין לשון הרע הרגיל (אולי אין זה דבר הלכה ורק דבר מוסר)?

אם המרגלים נענשו על זה, ודאי שזהו נגד רצון התורה. ומה שהפוסקים לא כתבו זאת, משום שדיברו במצוי. אולם ברור שצריך להזהר בזה, וצריך לדבר בשבחה, לחשוק וליישב אותה. לפני 80 שנה כאשר היו שניסו להניא יהודים מלעלות לארץ בטענות של חוסר פרנסה או המצאות פורקי עול, ודאי שזה גרם לעבירה כי זה מנע מאנשים לעלות וליישב את הארץ, והם הוציאו שם לא טוב על הארץ.