לעיתים, לאחר עיון בסוגיא, אני מסיק מסקנות שהם בניגוד לפסק ראש הישיבה בה אני לומד. עלי לציין שאין הכוונה היא לפסוק נגד השו"ע או הפסק המקובל, אלא מתוך מהלך הסוגיא והבנת הראשונים אני מבין את פסק השו"ע אחרת מהבנת ראש הישיבה שלי ועולים לי להלכה דברים שבהם איני מסכים איתו. מובן שבמקרה כזה אני מברר שוב את כל הסוגיא מחדש ומנסה להבין היכן טעיתי, אך יש מקרים שבהם מסקנתי להלכה רק מתחזקת. האם מותר לי לנהוג בפועל נגד פסיקת רבי, האם יש הבדל אם הדבר נעשה בפרהסיא או רק לעצמי, ומה קורה במקרה שאדם שואל אותי מה ההלכה בדבר זה, ואם משתנה הדין כאשר הוא שואל אותי את הטעם (שאז כבר יותר קשה להסביר פסיקה שאיני מסכים איתה), האם הכי טוב שפשוט אשתוק? (אודה לרב אם יציין מקורות).

אם יש לך הוכחות וברור לך מעל כל ספק שהבנתך נכונה, אזי אתה פוסק לפי הבנתך את השולחן-ערוך. ותגש לזקני הוראה ותשאל אותם איך הם למדו את השולחן-ערוך.