בספר פניני הלכה - זמנים עמ’ 55, הרב כותב ש"מי שהוזמן לחתונה ביום שלפי מנהגו אין מתחתנים אבל למנהג החתן מתחתנים, רשאי לילך לחתונה ולשמח את החתן והכלה בריקודים", וזאת ע"פ היתר של האג"מ. האם האג"מ לא התיר השתתפות רק בחופה עצמה (הוא מדבר שם על עורך החופה והחוגגים בחופה)? והאם יש מניעה להשאר ולהשתתף בריקודים עצמם? (מדובר על חתונה שבה החופה נערכת ביום ירושלים עצמו לפני השקיעה, אך הריקודים יהיו לאחר השקיעה. ואני נוהג במנהגי האבילות עד שלושת ימי ההגבלה).

הסברה לכך היא, שהואיל והחתן עשה כדין, שלפי מנהגו מותר להתחתן, ממילא מצווה לשמח חתן וכלה, ומצווה זו חשובה יותר ממנהג האבלות. מה עוד שעיקר מנהג האבלות שלא להתחתן אבל להשתתף בריקודי מצווה אין איסור. ומוסכם למשל שבעת הכנסת ספר תורה מותר לרקוד, וממילא כיוון שנעשית כאן שמחה של מצווה, מותר גם למי שנוהג אז מנהגי אבלות להשתתף בה.