שמעתי בשם הרב כי הרב התיר בתשובה להפסיד חד פעמית תפילה במניין לצורך עזרה לאישה עם הילדים ובאופן מערכתי יותר לתכנן לעתיד איך לא להגיע למצב כזה, לפי מה שהבנתי. ברצוני לשאול האם יש מקום להתיר בדומה לכך ללוות את האישה למקווה בערב שבת כשליל הטבילה יוצא בו, גם במחיר של הפסד תפילה בציבור בערב שבת כאשר זה גורם נחת רוח לאישה ומרגיע אותה מצד "ואהבת לרעך כמוך" כדברי האר"י הקדוש, בעיקר בין איש לאשתו שזו מצווה דאורייתא שלא ניתנת להדחות כאן, לכאורה כנגד מצוות תפילה במנין. כמו כן במידה ומותר האם באופן קבוע או חד פעמי?

אין דמיון בין המקרים. כאשר האשה אינה מסוגלת לטפל בילדים הבוכים וזקוקים לטיפול מיידי אין ברירה אחרת, אולם ליווי האישה זו גחמה שהאישה יכולה לוותר עליה ללא כל צער שהוא. אם בכל זאת כל שלום הבית תלוי בכך אין ברירה.