בהנחה שחצי הרכוש המשותף עולה על סכום הכתובה האם זכאית אשה בעת גירושין לדרוש גם חצי הרכוש וגם כתובתה?

הנחת היסוד שהרכוש של בני הזוג הוא משותף אין מקורה בדיני התורה אלא בחוקי המדינה. על פי ההלכה נכסים שהכניסה האשה לבעלה בשעת החתונה שייכים לה, וכן נכסים שנפלו בירושה או שקבלה במתנה אפילו אחרי החתונה שייכים לה ולא לבעלה (אמנם, יש הלכות רבות ושונות בזכות השימוש של הבעל והאשה בנכסים אלו, ועיין שולחן ערוך אבן העזר סימן פה). נכסים שנרשמו על שם האשה כגון דירה וכדומה גם כן שייכים לה (שולחן ערוך חושן המשפט ס, יב וש"ך שם). אך נכסים של הבעל שייכים לבעל. לגבי מעשי ידיה כלומר, משכורות שקבלה במהלך נישואיה, דין הגמרא שמעשי ידיה שייכים לבעל תמורת מזונותיה, אך בימינו אשה שעושה מעבר למלאכות המוזכרות במשנה יש מחלוקת אם שייכים מעשי ידיה לבעלה או ששייכים לה ולכן הוי ספיקא דדינא. למעשה, לפי ההלכה אין בני הזוג שותפים, אלא ישויות קנייניות נפרדות, שלכל אחת מהם יש רכוש שהוא בעלים עליו, ומה ששייך לבעל - לבעל והשייך לאשה - לאשה. ולכן לאחר חלוקת הרכוש על פי ההלכה נשאר הבעל חייב את הכתובה לאשתו, אלא אם כן האשה מוחלת על כתובתה. הרב אברהם זרביב.