מה צריך להיות היחס בין השתדלות לבין בטחון? למשל, נעצרתי בעבר באחת ההפגנות ונפתח נגדי תיק במשטרה. מצד אחד, הייתי רוצה להשתתף בעליות לחומש וכו’, אך מבחינה ריאלית אני חושש שאם אעצר שוב - אזי עלול להימנע ממני תפקיד בכיר במקום עבודה וכו’. האם בדבר כזה צריך לסמוך על הקב"ה, שכיוון שכוונתי טובה אזי לא אנזק, או שצריך לשקול שכלית את הדברים, ואולי עדיף יותר שאתרום לעם ישראל ע"י שאעבוד במשרה מכובדת ויהיה קידוש ה’ בכך שאדם דתי מגיע לעמדות בכירות?

אדם אינו רשאי להכנס לסיכונים ולבטוח בד' שלא יקרה לו נזק. כי אם להשמר לפי יכולתו ולבטוח בד' שישמור עליו. ובדבר מצוה שאדם מחויב לקיימה ויש בזה סיכון כיון שהוא מחויב לקיים את המצוה יכול וחייב לבטוח בד'. והבטחון בד' כשהוא אמיתי יגן עליו מכל צרה. לגבי העליה לחומש יש בזה מצוה אך אין זו מצוה שמחוייבים לקיימה. על כן אין לסמוך לגמרי על מדת הבטחון ולומר ד' ישמרני. אף שהבטחון בד' בוודאי מועיל במדה רבה. על כן מי שהולך לחומש צריך להיות מוכן לשלם את המחיר מחד, ולקוות לד' מאידך, שלא יפגע ממעשה המצוה. ואם יפגע גם זו לטובה.