שאלתי נוגעת למערכת יחסים בינינו לבין בני ולכלתי. על פני השטח היחסים הן מצוינים. הם באים להתארח אצלנו ואנחנו באים לבקרם ולהגיש עזרה ככל שאנו מתבקשים. אולם קיימת מתיחות שאיננו יכולים להתעלם ממנה. ילדינו מקיימים אורח חיים תורני וערכי במיוחד. כל מעייניהם בתורה ובהתעלות הרוחנית של המשפחה. אנחנו, יהודים פשוטים אנחנו, ואין לנו יומרות להגיע לרמתם. אף כי אנחנו משתדלים לעסוק בתורה, בצדקה ובמעשים טובים, אנחנו חוטאים, לבושתנו, גם בהנאות מעולם החומר. כאשר אנחנו "נתפסים" בקלקלה שכזו חשים אנו גילויים של צינה נושבת מצד הזוג הצעיר. כך, כאשר הגיעו אלינו לביקור אחרי ששיפצנו והרחבנו את ביתנו, לא התייחסו כלל לשינוי שהתחולל. כאשר היה זה אחרי ביקור שלנו בחו"ל, לא שאלו דבר על הנסיעה. לאחרונה, שמנו לב שבארוחות שבת משותפות, כלתנו ממלאת פיה מים ואינה משתתפת בשיחה, אף כי היא מטבעה ידידותית וקלת שיחה. אינני יודעת אם זו איזה שהיא חומרה הלכתית, או הבעת מורת רוח מצדה. לנו, על כל פנים, נגרמת עגמת נפש קשה אחרי שבת אירוח כזו. איננו רוצים לצערם. אנחנו מוצאים עצמנו מהלכים "על ביצים", משתדלים לומר את "הדברים הנכונים", מנסים להימע משיחה בטלה ליד השולחן ועם זאת, בסתר ליבנו כמהים כל הזמן לסתם יחסים פשוטים של הורים וילדים. כבוד הרב, אנשים פשוטים אנחנו. זכינו לילדים טובים מאיתנו. נודה לכבודו אם ייעץ לנו כיצד לנהוג?

כנראה שהבן והכלה צעירים והם משתדלים לבנות לעצמם דרך חיים תורנית. ועדיין לא התבססו בה. ולכן נוצר מתח סמוי ביניכם. אך יש להניח שברבות הזמן המתח יעבור. על טיול בחו"ל יש להם הסתיגות, ועל כן לא התענינו. אך על שיפוץ הבית היה מקום גם להסתכל על זה כעל מצווה לבנות ולהרחיב בית בארץ ישראל. אני מניח שאם אתם תגלו הערכה לדרכם, והם ירגישו שאתם שמחים שהם בחרו בדרך תורנית, וזו זכות גם לכם. היחס החיובי הזה שלכם אליהם יגרום שגם הם יחזירו לכם ביחס חם כראוי לילדים אל הוריהם.