מדוע אנו קוראים לעצמנו יהודים ולא בני ישראל כפי שאנו נקראים בתורה, והאם בכלל באיזה מקום בתורה בני ישראל נקראים יהודים, האם ישנו ביסוס מקראי בתורה לכך? אשמח אם הרב יציין מקורות.

אנו מוצאים במגילת אסתר שהעם ישראל כונה שמה יהודיים. הגמ' במסכת מגילה דנה על יחוסו של מרדכי היהודי ומגיעה למסקנה שלא היה משבט יהודה: (מסכת מגילה דף י"ג) "רבי יוחנן אמר לעולם מבנימן קאתי ואמאי קרי ליה יהודי על שום שכפר בעבודה זרה שכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי כדכתיב איתי גוברין יהודאין וגו'". הגמ' מסבירה שהשם יהודי נדבק אלינו בגלות כשאנו עמדנו בין הגויים ושמרנו על היחוד שלנו ונשארנו מאמינים וכפרנו בע"ז. על כך כונה העם היהודי בגלות כיהודי. כך אנו רואים בגמ' במקומות רבים שקוראים לנו יהודיים. ברוב המקומות זהו השם שאנו מכונים כשאנו באים במגע עם הגויים. (תלמוד בבלי מו"ק דף כו) "ומי קטל שבור מלכא יהודאי והא אמר ליה שבור מלכא לשמואל תיתי לי דלא קטלי יהודי מעולם", (סנהדרין ס"ד) "מעשה בסבטא בן אלס שהשכיר חמורו לנכרית אחת כיון שהגיעה לפעור אמרה לו המתן עד שאכנס ואצא לאחר שיצאה אמר לה אף את המתיני עד שאכנס ואצא אמרה לו ולא יהודי אתה?", (סנהדרין ק"ו) "רצונך שתשתה כוס של יין כיון ששתה בער בו אמר לה השמיעי לי הוציאה יראתה מתוך חיקה אמרה לו עבוד לזה אמר לה הלא יהודי אני אמרה לו ומה איכפת לך כלום מבקשים ממך אלא פיעור". יתכן שזה התחיל מכך שעשרת השבטים גלו ורוב אלו שנשארו בארץ ישראל היו בני שבט יהודה. אולם בהמשך קיבל השם הזה משמעות ושימוש לכל אחד מישראל באשר הוא. גם בנביא זכריה בתאור הגאולה הוזכרנו כיהודים. "(כב) וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְגוֹיִם עֲצוּמִים לְבַקֵּשׁ אֶת יְדֹוָד צְבָאוֹת בִּירוּשָׁלִָם וּלְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי יְדֹוָד: (כג) כֹּה אָמַר יְדֹוָד צְבָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם:" אנו שמחים להיקרא יהודיים. ב"ה עתה שבנו לארץ ישראל ונקבל את השם היותר כללי שלנו "ישראל" זהו שם שלא נוגע למה שביננו לבין הגויים אלא זהו השם שנתן לנו ריבונו של עולם.