מה איכפת לקב"ה שאני אעשה מצוות? מה מפריע לו שאני אקיים מצוות? למה הוא עושה ממני צחוק? "יושב בשמים ישחק". אני כונן של מד"א ורודף צדקה וחסד מאז שאני זוכר את עצמי. משום מה, בורא העולם מנסה להראות לי שממש לא מעניין אותו גמילות החסדים שלי. הוא מזמין אירועים ליד הבית שלי... כשאני לא בבית. והאירועים שאני כן יוצא אליהם... מתגלים הרבה פעמים כקריאות שווא. במהלך השבת לא קיבלתי "קריאות" לאיתורית שלי, אך במוצ"ש, כשנסעתי מחוץ לעיר, פיספסתי מספר קריאות חירום, שכולם היו בסביבת הבית שלי! נסעתי להתבודד בלילה בפארק הלאומי, לדבר עם ה’ על העניין הזה. שאלתי, התפללתי, בכיתי.... וכמה דקות אחרי שהגעתי הביתה מהפארק.... קיבלתי קריאת חירום ליד הפארק הלאומי... ואני שואל - מה מפריע לקב"ה שאני אקיים מצוות? רע לו עם זה? רע לו שאני חפץ חסד? אולי אני לא חוזר בתשובה, אך אני מחזר אחרי תשובה כבר הרבה זמן.....

אני לא ברמה שלך. אין לי קשר ישיר עם הקב"ה. אין אני יודע מה כוונותיו כלפיך. אולם ברור לי שהוא לא מרויח מכך שהוא "מתעלל" בך. אני יודע שהקב"ה אוהב צדק ואוהב להטיב. יש דרכים רבות לקב"ה כיצד להטיב עימנו. לא תמיד זה לפי מה שאנו מתכננים. זהו ענין הניסיון. הניסיון הוא להצליח לעשות טוב גם לא לפי התוכניות שלנו. הקב"ה לא לא תולה את ההתקדמות שלנו בתוצאות של מה שאנו עושים אלא במאמץ שאנו מוכנים לעשות. הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה. אם אתה ורצה לעשות טוב ואתה מוכן לעשות חסד גם לא היה צורך בפועל למעשה שלך הנכונות שלך לגמול חסד נחשבת כאילו עשית בפועל את החסד. כך שאל תדאג, מבחינת המצוות אתה מסודר. כל נכונות מצידך לעשות חסד נחשב כאילו עשית. המציאות שאתה מתאר היא מרגיזה אולם אני מציע שתיקח את הדברים בפרופורציה. היו נסיונות שהיה בהם קושי גדול יותר. למשל נסיון שהיה לאברהם אבינו בעקידה היה ניסיון שקשה לקלוט אותו בכלים האנושיים שלנו. בכל אופן אנו מבינים שמהנסיון אברהם הרויח מעלה רוחנית גדולה שלא יכל להגיע אליה ללא הנסיון. זהו ענין הנסיון הגדול וזהו הנסיון הבינוני שיש לך. כל טוב.