מידי פעם וביחוד בתקופה של ימים נוראים מתעוררים בי הרהורים בנוגע לשאלות אמוניות. לא מדובר בשאלות קונקרטיות. בגדול, מכיוון שאני טיפוס די רציונאלי ואף עוסקת במחקר, פעמים רבות, יש בי קול פנימי שמנסה לערער את אמונתי ומנסה לטעון כי כל דבר ניתן להסביר גם בדרך הטבע וכן שאין הוכחה שכל המסורת שעברה והגיע אלינו נכונה. ראיה היא שרבו המחלוקות בישראל ומה שאסור לעדה אחת מותר לאחרת ואם שם יש שיבושים או חוסר הסכמה. מה לגבי דברים מהותיים יותר. אני מנסה להגיד לעצמי שזוהי כפיות טובה שאחרי פעמים כה רבות שהקב"ה עזר לי ומילא את בקשותי אני "מעזה" להיות בספק, אך מנגד אותו קול פנימי טורדני מקשה קושיות ושואל "ומה אילו באמת אנחנו לבד בעולם ואין מקשיב" מה שמפחיד אותי מאוד. השאלות האלו מאוד מטרידות ומעציבות אותי. אודה לכם אם תוכלו לסייע לי כיצד ומה לענות לעצמי כאשר מתעוררים הרהורים אלו וכן האם יש ספרי אמונה מסויימים שיכולים לחזק את אמונתי?

אי אפשר לבסס את האמונה רק על השכל. האמונה היא מדע פנימי. האמונה היא נגיעה בדברים מבפנים ולא מבחוץ. השכל בוחן את הדברים מבחוץ. השכל הוא בודק את האפשרויות הניתנות להאמר. השכל יכול להיות תומך אמונה אולם הוא לא יכול לתת ודאות פנימית. זה התאור שאת מתארת על הספקות שיש לך. נכון שגם לפי השכל האמונה היא מאד הגיונית ולפחות לא סותרת את השכל אולם השכל מאפשר גם להישאר מבחוץ. לכן אם אנו רוצים לחזק את האמונה אנו צריכים לחזקו במגע ישיר בתובנה פנימית שהיא באה מתוך פתיחות ומפגש עם הלבושים השונים של האמונה. עם האמונה אנו יכולים להיפגש דרך התבוננות פנימית בכוחות החיים שלנו ובמאורעות החיים שלנו. אנו יכולים להיפגש עם האמונה דרך חיי עם ישראל. רבות מן המצוות והחויות הרוחניות נוגעות להיותנו חלק מעם ישראל החי באמונתו אלפי שנים. נכון שיש בתורה מחלוקות. אולם המחלוקות נוגעות רק לדברים הפרטיים והמקומיים ובעיקר להנהגה מעשית. בעולם הרוח ביסודות האמונה אין מחלוקות. כולם מודים שה' אחד. ספרים שהייתי ממליץ לך: חובת הלבבות, כוזרי, ספר העיקרים. מספרי האחרונים רבו הסגנונות ובמיוחד בדורות האחרונים. יש ספרי חסידות שמעוררים מחשבות וחוויות אמונה ויש גם את ספרי הרב קוק. בשורות טובות.