לפני כחודשיים וחצי סיימתי מרצוני קשר עם בחור, הקשר היה רציני מאוד (חמישה חודשים) והיו שלבים בהם דיברנו על חתונה. אני שלימה ובטוחה מאוד בהחלטתי אך אני מתגעגעת וחושבת עליו ומתעניינת עם מכרים בשלומו ודואגת לו מאוד. בשבועות האחרונים חברות ואחותי שאלו כמה פעמים אם אני מוכנה להכיר או לצאת שוב, חשוב לציין שהוא הבחור הראשון איתו יצאתי. האם אני צריכה לצאת? גם אם יש לי חשש שאינני פנויה מספיק רגשית להכנס לקשר? (חברה שהייתה במצב דומה אמרה לי שרק כשהיא יצאה שוב היא התגברה באמת). עוד יש לציין שבקשר ביננו הייתה נפילה בנגיעה (בשלב בו דיברנו על חתונה והרגשנו קרבה גדולה) ועל אף שבחודשים האחרונים אני משתדלת מאוד ומתחזקת ולומדת במטרה להתקדם ולכפר על עוונותי, אני מלאת ייסורים ובושה על החטאים שלי! ויש בי פחד שאם אכנס שוב לקשר ואגיע למצב של קרבה אפול שוב...

אי אפשר לקבוע מסמרות בענין. לפעמים הדרך להיפרד זה בקשר חדש. ולפעמים צריכים לקחת עוד זמן עד שמצליחים לגמרי להתנקות מקשר קודם. אין חכם כבעל נסיון. את צריכה לנסות ולהתחיל להיפגש שוב ולפי הנסיון לראות מה מתאים לך. תשתדלי עד כמה שאת יכולה לצאת עם "ראש פתוח" ובלי השוואות לסיפור הראשון. כל אישיות היא עולם ומלואו עם איזונים אחרים כשכוח אחד משנה את האיזונים הנצרכים בכוחות האחרים. כך שלא כדאי להתחיל עם השוואות. הקב"ה אומן גדול שידע לעשות כל אחד עם יחודיות ועצמיות. אני בטוח שמהסיפור הראשון למדת הרבה על עצמך. את הרכוש הזה תקחי עימך. אולם את הבחור תנסי לשכוח. בנוגע לנפילה בענין הנגיעה את צריכה להבין לעומק את הסיבוך שיש בנגיעה שלא בשלב המתאים. גם אם היית מתחתנת עם הבחור הראשון הנגיעות קודם לא היו לטובה. הם היו פוגעות במעלת הקשר שהייתם יוצרים. יש צד שיש לך סיעתא דשמיא שתוכלי להתחיל קשר שבו תשמרי על מידת הצניעות והקדושה כך שכשתגיעי לזמן ההיתר הקשר יהיה אז נקי טהור ומתוק. בהצלחה.