מהשמטות הרמב"ן על ספר המצוות (ד) יוצא בפשטות שקיימת מצווה חיובית על כל יחיד של דירה בארץ ישראל אפילו בזמן הגלות. איך להסביר לפי הרמב"ן שרבי זירא לא עלה לארץ עד שראה שעורים בחלום? ואיך להסביר לפי הרמב"ן שלא מוזכר בפירוש בש"ס שאסור לדור בחו"ל?

הרבה פעמים חז"ל אומרים זאת, וכן הביא הרמב"ם: "לעולם ידור אדם בארץ ישראל, ולא בשל גויים". כתוב שאסור לצאת לחו"ל אלא לדברים מפורשים. "כל הדר בחו"ל דומה כמי שעובד עבודה זרה". אפשר להסתכל ברמב"ם בהלכות מלכים פרק ה'. הרמב"ן מונה את זה בתרי"ג המצוות, וגם הרמב"ם שלא מונה, זה לא אומר שהוא חולק. למעשה, יש לנו מצוות עשה מן התורה, לגור בארץ, להתיישב בה, להחיל ריבונות של עם ישראל עליה, ולא לצאת מהארץ לחו"ל אלא לדברים מסויימים שמותר (הרמב"ם אומר: ללמוד תורה, לישא אישה, להציל מן הנוכרים או לצורך ייבוא ויצוא (אבל לא לראות את חורבות אתונה או מפלי ניאגרה וללכת לטייל בחו"ל. מי שרוצה לשמור את התורה כמו שצריך, אין לו לצאת מהארץ לחו"ל לדברים כאלה. ודאי שיש חיוב גדול, אלא אתה שואל על אותם האמוראים. נכתב על זה ונשפך על זה המון דיו, אתה לא מעורר דבר חדש.