בני בן השמונה, שהוא השני בילדינו ב"ה, שאל אותנו בערב שבת שתי שאלות באמונה. הראשונה היא שכשהוא מתפלל הוא אינו רואה את הקב"ה ולכן אינו מאמין כביכול בקיומו של הבורא. והשנייה, על פי היסוד של מציאות הקב"ה בעולם, לדוגמה כוס אם היא נשברה האם גם הקב"ה חלילה נשבר איתה? שאלנו אותו אם שמע על שאלה זו מילד או אדם אחר והוא ענה שבמהלך התפילה הרהר על כך לבדו. ברצוננו להוסיף שהילד הוא פיקח מאוד ועומד על דעותיו. אנו יודעים שהוא עדיין צעיר אך אנו שואפים לכוון ואף להעצים את אמונתו במציאות הקב"ה בעולם כבר מגיל צעיר, ולא שחלילה תתגבר אצלו דעות מסוג זה אלא להעצים בו את האמונה?

שאלות הילד מעידות על חשיבה עצמאית ורצון להיות אמיתי בתפילותיו ועל כן כדאי לענות לו תשובות ראויות ולא להתעלם. על השאלה הראשונה שהוא איננו רואה את הבורא אפשר לומר לו כי הבורא הוא כמו הנשמה שיש לאדם והוא נשמת העולם. כשאדם אומר שהוא רוצה כך וכך אין הוא מתכוין ב"אני" לגוף או לאיברים אלא לאני הפנימי שאיננו נאה אבל הוא עיקר החיים ומקורם. כשם שיש נשמה לאדם ונפש לחיות יש מה שמקיים את ההויה כולה, כי אין הגוף חי ללא נשמה ואין העולם מתקיים ללא הבורא ב"ה. ומה שנוגע לשאלה השניה אם יד או רגל נשברו, האם נשבר האני של האדם, הרי האני איננו גוף ולכן מקרי הגוף לא מפריעים לו, כך אין משבר בטבע פוגע ח"ו בבורא שהוא כולל את הכל והוא יותר מהכל.