למה צריך לדקדק כל-כך בקיום מצוות, כלומר, למה ה’ ציווה עלינו בתורה כל-כך הרבה סייגים והלכות קטנות, כמו לדוגמא האיסור להרים אבן בשבת, למה על כזה דבר אפשר להענש מה’ אם בסך הכל הרמתי אבן? זה לא שחרשתי או משהו כזה.

קודם כל, יש לדעת, שהרמת אבן אינה איסור תורה אלא חכמים קבעו. כל יסוד איסור מוקצה הוא דרבנן. התורה קבעה שמירת שבת, המורה על בריאת העולם שנברא למטרה מסוימת, שיש תפקיד לאדם בעולם (לא חיי הפקרות כבהמות), וחכמים הרחיבו את זה כדי שאדם לא יפגע באיסורי תורה. ואין לזה עונש כל כך חמור כאיסור תורה. השאלה היא מאיזה נקודת מוצא אתה יוצא, אם אתה מאמין שיש בורא לעולם ושניתנה תורה מן השמים, עדיין אמנם אי אפשר להבין את כל הפרטים ופרטי הפרטים, אבל העיקרון הוא שהבריאה נבראה למטרה מסוימת. כל השאר זה פרטים, מה לעשות ומה לא. אנחנו מאמינים שהמצוות שניתנו לנו על ידי משה רבינו הן לטובתו של אדם, לאושרו של אדם, בהם הוא זוכה לחיי נצח. חיים ללא תורה אלו חיי בהמות-חומרניים, ללא ערך ותכלית. חכמים תיקנו כל מיני תקנות כדי שאדם לא יפגע באיסור תורה. אך המטרה היא להביא לאדם את האושר האמיתי, את שמחת החיים. זה הערך האמיתי לחיי האדם בעולם הזה.