בעמותה ציבורית, שאני עובד בה, נתגלה חשד למעילה מצד אחד העובדים. העובד היה נוהג לחתום על שיקים במקום המוטבים האמיתיים ועל פי צילומי השיקים לפחות חלק מהכסף הופקד בחשבון אשתו, בה בשעה, שעל פי ההסכם בין הנזקק לבין העובד, הכסף אמור היה להיות מופקד בחשבון גמ"ח מסוים. אמנם הגמ"ח טוען, שקיבל את הכסף, אך תמיהה גדולה יש כאן לנוכח העדות הברורה בצילומי השיקים. לדעתי יש בזה עברה חמורה על חוק מרמה, שכן חתימת המוטב מאחורי השיק מזויפת. העובד טען, כי לא ידע, שאסור לזייף, וכי כל הכסף הועבר לגמ"ח, למרות שבחותמת המסלקה מאחורי השיקים רשום מספר החשבון של אשתו. מנהל העמותה ביקש להביא עובדות אלה בפני ועד העמותה אך יו"ר העמותה אסר עליו לעשות כן מחשש "לשון הרע". יצוין, כי העובד פוטר מיד עם התגלות המעשה למורת רוחו של יו"ר העמותה, שהתרשם לחיוב מהעובד. מה הדין במקרה זה, האם נהג המנהל כדין בפיטוריו את העובד, והאם רשאי היה יו"ר העמותה למנוע העברת המידע לשאר חברי הוועד או שמא עלול להיות בזה "לפני עיוור לא תיתן מכשול"?

א- יש הלכה מפורסמת בגמ' בבא בתרא (ח:) שגבאי צדקה פורטים כספים לאחרים ולא לעצמן משום החשד, ואם כן גם פריעת צ'ק דרך חשבונו , אפילו על דעת כן שמעביר אחר כך את הכסף למקומו הנכון, יש בכך חשד כפי שאכן קרה בעמותה שלכם. ב- במושכל ראשון נראה שהיה מן הראוי לפטר את העובד שכן כתב הדרכי משה בסימן ר"ץ (אות ו') בחושן משפט שאפורופוס שהלווה למי שלא ראוי להלוות, אפילו שלא מעל בכספים לעצמו או לחבירו שכן ההלוואה עתידה לחזור, עדיין יש לבית הדין לסלקו ממשרתו משום שהתנהל בצורה לא תקינה. אם כן גם במקרה שלפנינו יש לכל עובד בעמותה דין אפוטרופוס, (ודאי בעמותה של ענייני צדקה, כפי שבאר בשערי עזיאל עמוד קט"ז, על פי הגמ' בתחילת פרק רביעי של בבבא קמא "אנן יד עניים אנן".) ולכן ודאי שהיה במקום לסלקו ממשרתו כאשר התנהלותו היתה בצורה שאכן איננה תקינה ואף מעוררת חשד, אף על פי שלא ברור שאכן היתה מעילה. הטענה שלא ידע שדבר זה אסור איננה טענה כפי שכתב בתשובות מימוניות (משפטים מ') "כל אפוטרופוס המשנה ממה שאמרו חכמים אפוטרופא שמפסיד קרינן לי ומסלקינן לי בלא התראה". (ואולי הסברא שהוא קודם כל נאמן ציבור וזוהי עבודתו, ורק אח"כ הוא אדם שבא להתפרנס, ולכן שינוי מהנהלים זה שינוי של הפסד כי הוא הפסיד את נאמנותו שזהו עקר תפקידו, מה שאין כן בסימן ש"ו ביחס למלמד שבשביל לסלקו צריך שיגרום הפסד בפועל, דשם זה עבודה, דהיינו משרה ציבורית שהציבור צריך להעסיק מלמד.) אולם מן הצד השני ניתן לומר שסתם עובד שאיננו יו"ר העמותה אינו מוגדר כאפוטרופוס, ולכן חלים עליו כל הדינים של פועל רגיל, וממילא צריך להתרות בו לפני שמסלקים אותו. זאת ועוד שבניגוד לנאמר לעייל יש מקום לומר שגם באפוטרופוס המסולק זה רק כאשר הלווה כסף בצורה לא נכונה ובזאת מוגדר שהכניס את הכסף לסיכון והפסד, אך על סתם ניהול שאיננו תקין לא מסלקים אפילו אפוטרופוס, לכן במקרה שלפנינו לא היה מן הראוי שיסלק המנהל את העובד. אם כן ניתן לומר שלסיכום לא ברור בכלל שאכן היה זה מן הראוי לפטר את העובד. ג- על פניו נראה שיש לידע את חברי העמותה שידעו על כך שהיושב ראש מנסה לחפות על עובד שלא נהג כשורה ללא דיון של החברים, ואין בכך לשון הרע אלא אמירה לתועלת. ד- כל הנאמר לעייל הוא על סמך מה שהובהר לנו על ידך, אך חשוב לדעת שבדברים כאלו יש ללכת לבית דין בכדי לבר היטב מי הוא הצודק, שכן בדרך כלל יש לכל אחד מן הצדדים טענות והסברים. בברכה, הרב חננאל פאטשינו.