הורי נפטרו במהלך השנה האחרונה, אבי לפני כחודש. ישבתי שבעה בביתי, ישוב דתי, ולמרבה הפליאה חלק גדול מהנשים לא הגיע לנחמני ואף לא עשה זאת בטלפון. תפילות התקיימו מידי יום כך שגברים הגיעו. העובדה מעציבה לנוכח היות אישי תורם לחיי הרוח ודת בישוב במיוחד בשיעוריו. איני מסוגלת לעבור על כך לסדר היום. אולי אני לא הכי נחמדה אבל כשמישהו זקוק למשהו אני הכתובת מה אני עושה? אני רוצה לציין שאמשיך לטפל בכל מה שיוטל עלי אבל כבר לא ממקום טהור. מעין גולת חנק תעמוד ביני ובין המבקשים ותמיד אזכור שלא היו לצידי כנזקקתי להם.

כנראה שהנשים בישוב אינן מודעות למצוה של ניחום אבלות. אדרבה המנהג הנכון הוא שגברים ינחמו גברים ונשים תנחמנה נשים. תמצאי דרך חכמה להביא את הדבר למודעות הנשים בישוב. אם יש רב במקום או ת"ח דברי אתו שיקדיש לכך תשומת לב לתקן את המעוות המושג "חברה קדישא" במקור היה שהישוב התחלק לחבורות וכל חבורה דאגה לחבריה לנחמם ולסיע בידם בשעת אסון. מן השמים תנוחמי.