1. מאיזה טעם מופיעים הטקסטים של פסוקי ברכת כהנים וכן "אלו דברים שאין להם שיעור" וכו’ לאחר ברכות התורה, מה הקשר ביניהם לברכות השחר? והאם צריך להגיד אותם לאחר התפילה עם שאר ברכות השחר בשעה שדילגתי עליהם (חוץ מברכת "אלוקי נשמה" וברכות התורה) על מנת להגיע לשמונה עשרה עם הציבור? 2. על פי הבנתי, כשאני באמצע פסוקי דזמרה אין חובה לענות לקדיש. האם דבר זה נכון גם לגבי ברכת "ישתבח"? האם דבר זה נכון גם לגבי הקטעים שלאחר שמונה עשרה? 3. הבנתי שדינם של ה"אמנים" ששייכים לתוספות של הקדיש, כלומר אלו שאחרי חמשת ה"אמנים" הראשונים, הם כדין "ברוך הוא וברוך שמו". האם כלל זה הוא גורף? האם הנפקא מינות הבאות נכונות: א.אין חובה לעצור ולשתוק כשאני שומע אותם בשעה שאני נמצא בתפילת שמונה עשרה. ב. לא עונים עליהם כשאני נמצא באמצע קטע כלשהו (כדין "ברוך הוא וברוך שמו").

1. כדי להסמיך לימוד תורה לברכות התורה, אלו דברים שאין להם שיעור הינה משנה הראשונה במסכת פאה. ואכן יש להשלימם לאחר התפילה אם כי נכון יותר לומר אותם בסמיכות לברכות התורה. 2. יש לענות לקדיש גם במהלך פסוקי דזמרה. באמצע ישתבח אין לענות. אחרי שמונה עשרה ודאי שיש לענות. 3. כן. א. אין לעצור בשמונה עשרה גם לחמשת האמנים הראשונים אלא רק לקדושה. ב. נכון.
הרב שמואל הולשטיין