אני נכה פוליו ומתהלך עם קביים וכו’ זה 50 שנה. לפני חודש וחצי נפלתי בצורה לא מוצלחת ועדיין יש לי - בנוסף למצבי = חולשה זמנית בעצבים ושרירים. אני קם בקושי רב הולך לא בטוח וחסרה לי עדיין תחושה חלקית בחלק מהאברים. בסיעתא דשמייא המצב ממש כל יום משתפר ואני מקווה לחזור לעבודה בעוד כשבוע אך כל הספור עד לחזרת המצב הקודם – עד כמה שאפשר – יימשך חודשים רבים לפי המומחים. אני עדיין זקוק לעזרה להתלבש ולהתרחץ להניח טלית ותפילין וכו’. הלכתי בשבתות בעזרת הבנים לבית הכנסת. הרופא המומחה טוען כי במקרים רבים נפילה כמו שלי היא בלתי הפיכה ו(ציטוט מדבריו) "היה לך יותר מזל מאשר שכל" דהיינו הקב"ה אוהב אותי שזה נגמר רק כך בבעיה זמנית של חודשים ולא נזק תמידי חס וחלילה. האם בכלל צריך לברך הגומל, ואם כן, מתי? לערוך סעודת הודייה עם דברי תורה וכו’, לתת צדקה? ומותר בקשר לכך שאלה באמונה? אני דואג כי הקב"ה פשוט לא מעוניין חס וחלילה בעבודתי מאחר ובמצב זה הוא מונע ממני תפילה בציבור שיעורי תורה וכו’ בדומה בפרק ה’ בשמנה פרקים של הרמב"ם בו נאמר כי עונשו של פרעה היה מניעה מטעם השמיים לקיים מצוות חזרה בתשובה. מה התיקון שלי?

עליך לברך הגומל לכשתרגיש בריא יחסית קרוב למצב שלפני הנפילה גם אם לא לגמרי. אינו יכולים לדעת מה כונת הקב"ה. רק אם יש בעבודתך בעייות מוסריות או הלכתיות עליך להסיק מסקנות גם בלי קשר לנפילה, אך אם אין בה בעיות מיוחדות המשך לעבוד ותגביר יותר את לימוד התורה, התפילה והצדקה.