הזמנתי עבודת מסגרות ותוך כדי קיבוע המעקה לקיר פגע המסגר בכבל חשמל בתוך הקיר האם עליו לשלם הנזק?

נראה שהוא חייב, או מדין אדם המזיק או מדין אחריות ושמירה על מלאכתו. מקורות: עי' תוס' ב"מ פב: ד"ה וסבר, שבעל מלאכה שהזיק ברמת רשלנות שנקראת "קרוב לאבידה" חייב מדין אדם המזיק. ולכן בנידון דידן אם היו סימנים חיצוניים על הקיר שאפשר היה לזהות את הכבל, ברור שהבעל מלאכה חייב שזה קרוב לפשיעה, ונקרא אדם המזיק. מיהו נראה שהוא חייב אפילו אם לא היו סימנים חיצוניים על הקיר לזהות את הכבל, בגלל שמצב זה דומה לרוח שאינה מצויה, שבעל מלאכה חייב עליה, שהרי שניהם הם מצבים שלא קורים באופן שוטף, אבל מ"מ קורים לפעמים. וע"ש בתוס' הנ"ל שרוח שאינה מצויה דינה כקרוב לאבידה, ובעל מלאכה חייב בנזק כזה מדין אדם המזיק. ולכן לפי תוס' חייב. מיהו יש לעיין לשיטת הרמב"ן שם בחידושיו ועוד מקומות שבעל מלאכה אינו חייב מדין אדם המזיק שהרי כל ענינו לסייע ולשרת את המעסיק, ואפשר לחייב אותו רק מדין שומר. ואם כן נשאלת השאלה האם אפשר לחייב בעל מלאכה בנידון דידן שפגע בקיר של בית, שהרי כלל נקוט בידינו שאין שמירה בקרקעות, ואי אפשר לחייב שומר על קרקע בגניבה ואבידה וגם לא על פשיעה להרבה פוסקים (עיין שולחן ערוך חושן משפט ש"א, א') ואפילו אם נאמר שקיר של בנין נקרא תלוש ולבסוף חברו, מכל מקום יש אומרים שדינו כמחובר (עיין ברמ"א חושן משפט צ"ה, א') ואם כן צריכים לתרץ קושיא הנ"ל שבכל אופן הבעל מלאכה יכול לאמר קים ליה כשיטה שדינו כקרקע! ונראה שהבעל מלאכה חייב כאן מדין אומן שקלקל (עיין בבא קמא צח:) ומה שמחייבים אותו מדין שומר אינו בגדרי שמירה הרגילים על חפץ, שאפשר לאמר בו שאין שמירה על קרקעות אלא חייב כעין שומר, שהוא שומר על עצם מלאכתו שעושה על הצד הטוב ביותר ויש לו אחריות לבצע עבודתו בצורה שלמה ונכונה. ולכן אפילו אם אין חיובי שמירה על הקיר וכבל בדיני שמירה רגילים, מכל מקום יש שמירה על עצם מלאכתו שעשה, ולכן חייב אם התרשל ברמה של כעין גניבה ואבידה, ובנידון דידן כבר כתבנו שלהזיק על ידי קידוח בקיר נחשב כעין גניבה ואבידה וחייב. יש להביא ראיה לקביעה זו שיש שמירה על עצם המלאכה מדברי הטור סוף סימן ש"ו שכתב שגנן העיר, שתל מתא, חייב אם מזיק את הנטיעות שנטע אף על פי שדינם כקרקע! וזה לשונו:"שתל הנוטע נטיעותיו של בעל הבית והפסיד חייב לשלם..." ועיין עוד בתוספות בבא בתרא כא: ד"ה שתלא שהקשה על דברי רבא המובאים שם שנפסקו בטור הנ"ל "שתלא... כמותרין ועומדין נינהו" וזה לשון התוספות "ואם תאמר מאי פסידא איכא, אי יפסיד ישלם? ויש לומר דאינו מפסיד אלא שפושע שאין הנטיעות גדילות כמו שהיו ראויות ליגדל". הרי גם התוספות כתב ששתלא חייב אם מזיק לנטיעות, אף על פי שדינם כמחוברים לקרקע, ואי אפשר לחייבו מדין שמירה על הנטיעות, מכל מקום חייב מדין שומר על העבודה! ולא נראה לדחות ששם הוי תוספות לשיטתו שחייב מדין אדם המזיק אם מזיק כעין אבידה. אבל אם מזיק כעין גניבה פטור שאין שמירה על נטיעות, שאם כן למה לא תירצו כך שהחידוש הוא כאשר הזיקו כעין גניבה! ועוד מסתימת לשון תוספות וטור משמע שחייב בכל אופן. ואין לומר ששם שאני שהיה שומר על הנטיעות לפני שנטעם, ולכן לא פקע ממנו שם שומר אפילו אחרי שהפכו להיות מחובר לקרקע, שהריה רמ"א פסק בחושן משפט ש"א, ט' חולין ואחר כך הקדישן ביד שומר פטור ומקורו מן הטור שציטט את הרמב"ם שכירות ב, ה' ועיין שם בקצות. ונראה להביא עוד ראיה ששייך דיני שומר ואחריות לעבודה גם אם מתבצע על מחובר לקרקע, עיין סוף בבא מציעא קיח: "תנו רבנן החצב שמסר לסתת הסתת חייב, הסתת שמסר לחמר החמר חייב... הבנאי שמסר לאדריכל האדריכל חייב ואם הניח אבן על הדימוס והזיקה כולן חייבים לשלם והתניא אחרון חייב וכולן פטורים? לא קשיא כאן בשכירות כאן בקבלנות" ורש"י שם פירש דיבור המתחיל "בקבלנות כולן חייבין" היכא דלא נפלה מיד אחד מהם דעל כולן לשמור שתהא מיושבת יפה". הרי כאן יש אחריות לכל שרשרת הבנין על סך המלאכה אף על פי שכבר מסר האבן הלאה. וקשה כאן לומר שחייב מדין שומר על האבן שהרי כבר מסרה לבא בתור ועוד קבעו אותו בחותה והוי מחובר! אלא רואים שחייבים ואחראים על סך המלאכה, בלי קשר לדין שומר ממש על האבן הזו. והוא הדין לבעל מלאכה יחידי חייב על סך העבודה ואחראי שתיעשה בטוב, בלי קשר לדין שומר על החפץ עצמו. ויש להביא עוד ראיה מב"ק צח: נפסק ברמב"ם חובל (ו, יא') ובשולחן ערוך שפ"ד, ג' "הבנאי שקבל עליו את הכותל לסותרו ושבר את האבנים או הזיק חייב" הרי כאן חייב אם שבר האבנים אף על פי שלכאורה הרמב"ם סבירא ליה כרמב"ן, עיין מחבר שע"ח, א' רמב"ם חובל ו, א', כאן מחייב. ולכאורה טעם החיוב הוא אומן שאחראי על מלאכתו, והרי שם מדובר במחובר לקרקע! אבל יש לדחות, שהרי רמב"ם והשולחן ערוך הביאו דין זה בסימן שפ"ד דהיינו אדם המזיק בגופו, ולא הביאו בדיני אומן שהזיק. וכן כתב הרמב"ם שם בהמשך ההלכה "היה סותר מצד זה ונפל מצד אחר פטור, ואם מחמת המכה חייב שזה כזורק חץ והזיק בו הוא" והרי כאן מחייבו מדין אדם המזיק, ולפי הרמב"ן אי אפשר לחייבו מדין אדם המזיק בגלל שעושה ברשות! ואם כן יש סתירה בפסיקת השולחן ערוך? מיהו יש לומר שחייב אותו מדין אדם המזיק אם האבן יזיק אחרים כמו שכתב שם בסעיף "ושבר את האבנים או הזיק" יש לומר שזה כוונת רבינו בהמשך ההלכה שאם מפיל שגם מכה מצד זה שמפילה אבן מצד אחר שמזיקה לאחר, חייב מדין אדם המזיק. אבל על האבן עצמו שניזוק יש לומר שסבירא ליה כרמב"ן שהוי מדין אומן שקלקל. ושם הוי מחובר לקרקע ולכן מוכרחים לאמר שחייב מדין שומר ואחראי על המלאכה. וראיה לזה שהרמ"א הביא דין זה של בנאי שקבל לסתור הכותל בחושן משפט סימן ש"ו, ב' ולכאורה הבין שדין זה מדיני אומן שקלקל ולא מדין אדם המזיק. וזה סותר המחבר שהביא דין זה בסימן שפ"ד כאמור? אבל לפי מה שכתבנו אתי שפיר שמחבר הביאו לענין דיני מזיק לאחר שחייב מדין אדם המזיק שאין לפטור אותו בגלל שעשה ברשות. שהרי הזיק לאחר ורמ"א התייחס לחיוב על שבירת האבן עצמה שחייב מדין אומן שקלקל ואתי שפיר. ולפי זה יש ראיה שאומן חייב גם אם הזיק דבר שהוא מחובר לקרקע. ויש לעיין בדברי המחבר שהביא הדין של סוף בבא מציעא החצב שנתן לסתת וכו' בסימן שפ"ד, ד' היינו בסימן שדן באדם המזיק. והרמב"ם הביא דין זה בנזקי ממון (י"ג, י"ח) בנזקי רשות הרבים, וקצת קשה בדעת המחבר וטור שהרי לא מדובר כאן באדם המזיק? וצריך עיון. מכל מקום מדברי הטור והשולחן ערוך לגבי שתל וכן מן הראיות האחרות נראה שאומן חייב באחריות מלאכתו, ודינו כשומר על המלאכה, גם על קרקע ומחובר לקרקע ואינו חייב בתור שומר על החפץ אלא בתור שומר על המלאכה בכללותה, ולכן גם אם עושה מלאכה בקרקע או מחובר לקרקע ומזיק חייב, ולכן בנידון דידן הבעל מלאכה חייב על הנזק שגרם לכותל ולכבל חשמל. הרב ברוך פז