הפסוק אומר: (ויקרא י"א) "וכלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו", ודרשינן-"מתוכו הוא מיטמא ואינו מיטמא מגבו". ואמרינן במשנה (כלים פ"ב מ"א): "כלי חרס...ואינן מטמאין מגביהן..." אבל קשה, דשנינו: "כל שאין לו תוך בכלי חרס אין לו אחוריים", ופירש הברטנורא: "...קמ"ל דאין טומאת אחוריים נוהגת אלא בכלי חרס שיש לו תוך". אבל אמרנו דאין טומאת אחוריים בלי חרס כל עיקר! (ואף לא במשקין מדרבנן כדפירש בברטנורא משנה ז’)

כלי חרס אינו מיטמא מגבו, כלומר, אם נגעה טומא בצידו החיצוני של כלי חרס לא ניטמא האוכל שנמצא בתוכו. לעומת זה אם יש לכלי חרס אחוריים, כלומר, אם יש לכלי רגל עם חלל (כמו, כוס קידוש עם רגל חלולה) אם יש טומאה בתוך החלל הזה, כל מה שנמצא בחלל נטמא. אבל כל זה אם יש לחלק העיקרי של הכלי חרס בית קיבול, שהוא נותן חשיבות גם לאחוריים ,ואם הכלי חרס הוא מגש, שאין לו בית קיבול, ויש לו רגל עם בית קיבול, אין האחוריים מספיק חשובים לקבל טומאה ולטמא בחלל.