יצא לי השבוע להתפלמס במחשב עם רב מסויים באחד הארגונים החרדיים להחזרה בתשובה תוך כדי שאני מביא לו רמזים עבים מהמקורות לגבי יום העצמאות והקמת המדינה ונימוקים לגבי חשיבות קיום המדינה, הוכחות מההלכה לגבי היתר מכירה וביטולן של שלוש השבועות שבסוף מסכת כתובות וגם הסברתי שלא יתכן שהחרדים במדינת ישראל לא יכירו בה מחד אבל ידרשו את כספה ותקציביה מנגד. בתגובה הרב הזה כתב לי כי לגבי ההוכחות ליום העצמאות והקמת המדינה שאני בודה דברים בליבי, לגבי הנימוקים שלי להיתר מכירה שאני סתם בור ועם הארץ ושביתר הדברים אני משמיץ אותו (כמובן שלא עשיתי זאת) ושבדברי אני מבזה תלמידי חכמים ושהוא אינו רוצה להתווכח איתי יותר. כיצד להתייחס לרב כזה ובכלל לכלל הצבור החרדי ואם בכלל אפשר לשכנע אותם שדרכם והשקפתם היא לא דרכה של היהדות המקורית?

אנו מאמינים שהאמונה בכך שאנו בדור גדול שממנו יש תקווה לגאולה גדולה זה אחד מאבני היסוד של האמונה שלנו. באמונה זו מאמינים ממש אחוזים בודדים מעם ישראל. אם כן מה היחס שלנו לכל השאר שאינם מאמינים, לחלונים לחרדים. לגבי חילונים יש להאריך כיצד ניתן ללמד עליהם זכות. אולם בנוגע לחילונים קשה מאד ללמד זכות. אולם גם עליהם חידש מרן הרב על פי מקורות פנימיים שלמרות שכלפי חוץ הכל נראה רע , אין החוץ מעיד על הפנים שהוא ביסודו מתוקן וטוב. לגבי הציבור החרדי קל יותר ללמד זכות. מדובר על ציבור שבגלל היראת שמים שלו מגבש את עמדותיו על פי המסורת ועל פי מה שהעיניים האנושיות יכולות לראות. למי שאין כוח חידוש כמו הרב קוק, למי שאין העזה חינוכית כמו הציבור האמוני לאומי צפוי שיתבונן על המאורעות כמו הציבור החרדי. בודאי שהאחריות לעמדה החרדית אינה מוטלת על הרבנים הקטנים אלא על גדולי הגדולים שלאורם הציבור הולך. כך שללמד על הציבור החרדי זכות זה לא קשה. השכנוע של הציבור החרדי לא יהיה על ידי דיבורים אלא המציאות היא זו שתשכנע. זה בעיקר תלוי בקב"ה ולא בנו. ניתן לעשות בירורים בנוגע למחלוקות ביננו. אולם אל לנו לחשוב שהויכוחים יכולים לקדם ולשנות עמדות.