במשנה תורה להרמב"ם הלכות מלכים פרק ו’ הרמב"ם עוסק בעניין שלפני שנלחמים עם כל אדם, קוראים לו לשלום. ולאחר מכן כותב: "אבל שבעה עממין ועמלק שלא השלימו.." ואז מדבר על כך שיש להשמידם. האם לפי דברי הרמב"ם ניתן להבין שצריך להציע לעמלק שלום לפני שמוחים את זכרו, ואם לא, אז איך כן ניתן להבין דברים אלו?

הראב"ד הבין כמו שכתבת, שלדעת הרמב"ם יש להציע להם שלום ואם ישלימו אין להורגם, ולכן כותב שזה מדובר כשיקבלו עליהם מצוות בני נח ויצאו מכלל עמלק. וכך מסביר גם הכסף משנה בדברי הרמב"ם. הרדב"ז סובר, שלפי הרמב"ם אין לקרוא לשלום לעמלק הגר בארץ ישראל ויש להשמידו אולם עמלק הגר רחוק מהארץ ועם ישראל רוצה לכובשו ולגור שם, אם קיבלו על עצמם שבע מצוות בני נח אין להורגם.