שמעתי דיון מיהו היותר מעולה: האם קצין בכיר שבאמצע הפסקת האימון פותח בשטח גמרא ולומד, אך הוא כפוף תמיד לפקודות הצבא ולא שומע לדעת התורה, למשל בנושא סירוב פקודה בגירוש יהודים. או קצין ברמה דתית חלשה, שלא מתפלל במניין וכן לא קובע עתים לתורה, אך כשמדובר בנושא לאומי הוא שומע לדעת תורה ופועל לפיה. אשמח לדעת מה דעת הרב בנידון - ממי בסופו של דבר יש יותר קידוש ה’ בצבא?

אין מקום לדיון מסוג זה, אין אתה יודע מתן שכרן של מצות. צריך לקיים את כולם. לשמוע בקול חכמים זה הבסיס של קיום התורה ואי אפשר בלעדיו. לגרש יהודים מישובם יש בזה כמה עבירות חמורות. אפילו פיקוח נפש לא מתיר לפגוע בממון של אחר אסור לאדם להציל עצמו בממון של חברו. אלו שהשתתפו בגירוש מגוש קטיף עברו עבירות חמורות וכעת לאחר ארבע שנים עדין התוצאות הרעות של הגירוש נמשכות וכל זה מצטבר לחומרת העבירות.