האם תמיד צריך לענות לשאלה "מה שלומך?" - "ברוך ה’, טוב מאוד", למרות שבאמת אני לא מרגיש כ"כ טוב וקצת כועס על אנשים או שמותר לאדם להיות כנה ולענות שמצבי ’על הפנים’? פעם שמעתי שאם לאדם רע והוא אומר שהוא מרגיש גרוע, אז הקב"ה כביכול אומר: "מה, עם כל מה שפלוני קיבל הוא קורא לזה רע?! אני אראה לו מה זה רע באמת!". וכן להיפך, אם לאדם לא טוב ובכל זאת הוא אומר שהוא מרגיש מצויין ושהכל לטובה - אז הקב"ה אומר שאם במצב כזה טוב לו - אזי הוא יראה לו מה זה באמת טוב, ומיטיב לו.

לא צריך לשנות מן האמת. אם אתה מרגיש לא טוב מותר לך לשתף בכך את האחרים. סתם לומר זאת אין בכך טעם. אתה יודע בשכל שב"ה כל מה שה' עושה זה לטובה, אם כן, אם מישהו שואל אותך מה נשמע והוא לא מתכוין לקבל ממך תשובה מפורטת אלא זה שאלה בשביל הנימוס אין טעם שתפרט לו או תתחכם בתשובתך. אולם אם מדובר במישהו שבאמת מתעניין בשלומך וחשוב לך שידע את מצבך אזי ודאי שאתה יכול לומר לו שאתה מרגיש לא כל כך טוב. ודאי שאתה יכול להוסיף שאתה יודע שאומרים שכל מה שה' עושה זה לטובה. אולם אתה עכשיו לא מרגיש זאת וקשה לך מאד. נכון הדבר שאדם צריך להשתדל לשמוח בחלקו. אולם כשאדם קשה לו הוא יוכל להגיע למצב שיראה יותר את הדברים בפרופרציה גם בעזרת אחרים. דווקא האמירה הכנה היא תוביל אותו לשינוי ההרגשה הפנימית שלו וליציאה מן המצב שבתחילתו מוגדר כ"על הפנים".