1. איך יכול להיות ששמשון לא שם לב שדלילה רוצה ברעתו ולהורגו, הרי גם כשעבד עליה היא השתמשה במה שאמר לה נגדו 3 פעמים, מדוע אמר לה בסוף את האמת וכי הוא לא ידע שהיא תשתמש בזה נגדו? 2. מדוע במעשה פילגש בגבעה הסכים המארח להוציא את בתו ואת הפילגש, וכי הן פחות חשובות? 3.מדוע בפעם השניה ששאלו בנ"י אם לעלות ולהלחם בבנימין ושאלו אם לעלות כמו שצריך, לא כמו בפעם הראשונה, הם נפלו? 4.מדוע כשעלי אומר לשמואל לומר: "דבר ה’ כי שומע עבדך", שמואל משמיט ואומר רק דבר כי שומע עבדך?

1. מסיפור שמשון ודלילה אנו יכולים ללמוד עד כמה גדול כוחו של היצר הרע. כבר לימדונו חכמים שהיצר מסמא את עיניו של אדם, ואין הוא רואה את הסכנות שיצר מזמן לו. דרכו של היצר, ובעיקר יצר העריות, שהוא נראה מתוק בתחילתו, והוא מלפף את האדם בדימיונות שוא ומסתיר ממנו את תוצאות המעשה. אומנם אנחנו כקוראים תמהים כיצד שמשון לא שם לב למלכודת שדלילה מניחה לרגליו, אבל הוא עצמו כבר היה שבוי בידי יצרו. וכבר אמרו חכמים בגמרא: "שמשון חטא בעיניו" - כלומר, חטאו, שהתחיל במראה עיניים, שהרי העין רואה והלב חומד, ובסוף נתעוורו עיניו, בתחילה על ידי היצר ובסוף על ידי הפלישתים. כמובן, שאין בזה כדי להפחית מגדולתו של שמשון, כמושיעם של ישראל, שנסתבך בחטאים כדי להציל את ישראל, והסכים לדרת אל מעמקי הטומאה של הפלישתים כדי לנקום את נקמתם של ישראל, אולם בדרך הקשה הזו, למרות מסירות הנפש שלו, היו סכנות גדולות, שבסוף גרמו לו ליפול. והדברים ארוכים ואין כאן מקומם. 2. כמובן שהבנות אינן פחות חשובות, וכבר במעשה זה, של הפקרת הפילגש (את הבת לא הוציאו אליהם בסוף), התחיל החטא. והדמיון להצעתו של לוט להוציא את בנותיו בתמורה לאירוח המלאכים יוכיח. הרבה ביקורת ישנה בחז"ל על הצעתו זו של לוט, שיותר מכל לימדה עליו עצמו. ולכן בסוף האכילו אותו מבשרו, כלומר, הוא עצמו היה עם בנותיו. וד"ל. 3. תשובת ה' לעם כי הם יכולים לעלות ולהלחם עם בנימין למרות שידוע לה' שהם יכשלו, נתונה במחלוקת בין הפרשנים, לדעת רש"י גם בפעם השנייה הם לא שאלו כהוגן. ולדעת הרד"ק היו ישראל חייבים עונש על שלא מיחו בפסל מיכה. על כבוד בשר ודם (האורח ופילגשו) הם מיחו ועל כבוד שמים לא מיחו, ולכן הסית ה' אותם להלחם ולהפסיד כדי שיבואו עלעונשם. (ועיין עוד ברד"ק לשמואל א פרק ד). ויש הרבה מה לדון בתשובתו של הרד"ק ממנה משתמע שהקב"ה מכשיל את האדם כדי להענישו, ואכן רוב הפרשנים נטו מדרכו. 4. השמטת שם ה' על ידי שמואל באה מתוך מורה השכינה שהיה על ראשו בשעה שהקב"ה נגלה עליו בראשונה. הנבואה היה מחזה מושך ומרתק מחד, אך גם מפחיד מאוד מאידך. ובכמה מקומות בתנ"ך מסופר על נביאים שנפלו על פניהם או שרעדו למשמע דבר ה'. החשש הזה של שמואל להפגש עם ה' בפעם הראשונה גרם לו לנסות ולהדחיק את המפגש, ולכן אמר: דבר כי שומעך עבדך, ולא אמר: דבר ה' , כאילו הוא מקווה שהפעם יהיה זה עלי ולא ה'.