ראתי מספר תיאורים של גויים (גם יהודים מספרים חוויות דומות, אך לפעמים מתארים גם את בית הדין של מעלה) שמתו מוות קליני ומספרים על הריחוף מעל הגוף, ראיית נפטרים, ועיקר החוויה היא ראיית אור גדול ואוהב שהם טוענים שיש לה ישות כלשהי ולא סתם אור מאד חזק ,ש"לא ניתן לתאר במילים". מהו אותו אור שנפטרים אלו רואים, האם לגויים גם יש נשמה שנותנת דין, מדוע הם לא רואים את מלאך המוות?

שאלה זו נדונה באריכות בספרו של הרב חיים דוד הלוי זצ"ל, שו"ת עשה לך רב חלק ב, שאלה ב (עמ' יז ואילך). ומומלץ לעיין שם בהסבר הנושא כולו, ומקורותיו היהודיים. הגרח"ד מבאר שם כי האור הנ"ל הוא ניצוץ מן האור האלוקי, שהאדם בעודו בתוך הגוף אינו יכול לראותו ולחוש אותו, אך לאחר היפרדותו מן הגוף הוא זוכה להפגש איתו. (ושם עמ' כג, שהדברים מבוארים כבר בזוהר הקדוש). מתוך עדויות אלו, ובעיקר מתוך מקורות של קודש, עולה כי גם לגויים יש מציאות רוחנית המחייה אותם, שבעת מותם נפרדת מגופם ועולה לפני מלך מלכי המלכים. וכך כותב הרמב"ם בהל' מלכים פרק ח הל' יא: "כל המקבל שבע מצוות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא". הרי שגם הגויים נידונים. ואף הם יתנו דין על מה שהרשיעו ושכר על מה שהטיבו.