כבוד הרב,שלום וברכה, קיבלתי את תשובתך לשאלתי ואני מודה לך עליה, אך הנושא עוד ממשיך ומוסיף להטריד אותי. אם הבחור שאני נפגשת איתו- מתאים לי ומכל הנתונים האישיותיים שלו אני חושבת שהוא מתאים להיות בעלי ואב לילדיי, האם זה אומר שהוא הזיווג שלי? (מה גם שלשנינו יש רגשות אחד כלפי השני...). ואם אכן הוא הזיווג שלי אך החלטתי שאני לא מוכנה להקריב את חיי המשפחה למען התפקיד שלו בצבא, מה גם שזו לא מסגרת דתית, וזה מאוד מטריד אותי כי חשוב שהבעל ילמד תורה ובתפקיד המחייב הזה הזמן ללימוד הוא מועט ואף לא בר השגה... מה עליי להחליט? אם נפרד זה אומר שהפסדתי את הזיווג שלי? אולי עליי להמשיך ולהתפלל שבסופו של דבר הוא יעבור תפקיד, או יפרוש מהצבא....? אני מרגישה אבודה... אודה לך אם תוכל לענות על שאלותיי!

השאלה המרכזית האם יש לך כוח לזה. אם יש - זה הזיווג שלך. אם אין - אז יש זיווג אחר. אמנם יתכן שאם מפני עצלות וחולשה את חושבת שאין לך כח, ובגלל זה תפרדי ממנו, הרי שתפסידי את הזיווג שהיה יכול אידיאלי עבורך. אולם לכל אדם יש כמה וכמה אפשרויות של בני זוג, ולכן גם אם יכולת להתאים לו והחלטת שאין לך כח, תוכלי למצוא זיווג אחר. לסיכום, חשבי בכנות האם יש לך כוח, אם כן - תתחתנו, ואדרבה תשתדלי לחזק אותו על ידי הענקת בית תורני, שמקפיד על קלה כחמורה. ומתוך כך גם הוא ילמד תורה, גם בתוך השירות ועוד יותר לאחר שישתחרר. הרי אחר סיום השירות עוד ישארו בעז"ה עשרות שנים טובות שבהם הוא יוכל להרבות בלימוד תורה. אם יש לך קושי להחליט, אולי תתייעצי עם רבנית חכמה, בעלת ניסיון, שמכירה אותך אישית.