1) בזמן האחרון שמעתי על העניין של הדלקת נר לצדיקים, לבקשה מהם להיות מליצי יושר לצרכים חשובים, לעורר את כוחם בעולם המעשה. כיוון שאני מרגישה באמת ריקה ודלה מצד עצמי מול ריבונו של עולם, התחברתי מאד לסנגורים הללו. בעלי רואה בזה עבודה זרה, ושלום בית חשוב לי יותר ולכן הפסקתי. אודה לרב אם יוכל לתת מקורות (אני מבינה שרובם קבליים) כדי שהדיון בבית יהיה ענייני. 2) בענייני לשון הרע, יש אמירות שאינן לשון הרע כשנאמרות ליד השולחן (לדוגמא כשמזכירים מה אמר רב פלוני), אבל בגלל שיש בליבי על אותם אנשים זה ממש מצית את המחלוקת שלי איתם. (בהמשך לדוגמא לעיל: רבנים שבגלל שלא תמכו בסירוב פקודה איפשרו את הגירוש), האם במקרה כזה עלי לצאת מהחדר כשמזכירים אותם? כיוון שאני נכשלת בהרבה איסורים: כעס, שנאה, לשון הרע. גם לא תמיד אני מצליחה להתאפק ולא לומר עליהם דברים שליליים.

1. אני חושב שבעלך צודק, המשנה ברורה בהלכות ראש השנה כותב בענין הזה לגבי קברות צדיקים שלא לפנות אל הצדיקים אלא לפנות כלפי שמים שהקב"ה ירחם עלינו בזכותם של שוכני עפר, לכן הנטייה המיסטית הזאת לפנות אל הצדיקים זו לא דרכה של תורה אלא צריך לפנות רק את הקב"ה. כמובן יישר כוח לך שהבנת ששלום בית חשוב יותר מכך. 2. זה לא לשון הרע לחלוק על כאלה שסוברים נגד התורה, כיון שלא צריך להשתיק את האמת מתחת לשטיח ולומר "כולם אהובים וכולם ברורים" אלא צריך להודיע מה האמת ומה דעת תורה ללא חשש.