חברה שלי (בת 18.5) סיימה לא מזמן ללמוד בבי"ס חרדי, שם הרצו לה לקראת סיום לימודיה ששירות לאומי הוא בגדר "יהרג בל יעבור", וכך גם היא חושבת ואיננה מעוניינת לעשות. אני, כחבר שלה, המלצתי לה גם כן להימנע מזה. הוריה וכלל משפחתה, מנגד, לוחצים אותה שכן תעשה שירות לאומי, ובנוסף, נוכח העובדות בשטח מוסיפות על זה -- היא כבר כמה חודשים מחוץ למסגרת הלימודים, ולא מצליחה למצוא עבודה, דבר שמתסכל אותה ומביא אותה, ואת כולם בסופו של דבר, לחשוב שהבעיה לכך היא השירות הלאומי שאותו לא עשתה ולא מעוניינת לעשות. שאלותי הן כאלה: 1. האם שירות לאומי לבנות הוא באמת בגדר "יהרג בל יעבור", מדוע? 2. בהמשך לשאלתי הראשונה, האם עליה לדבוק בשלה או לפעול עפ"י כיבוד אב ואם וללכת לשרת בניגוד לרצונה, ע"מ לרצות את הוריה ומשפחתה? 3. חברה שלי די ביישנית. אני, אישית, חושב שהבעיה לכך שהיא איננה מוצאת עבודה היא מהסיבה הזאת -- היא פשוט לא מוכרת את עצמה נכון בראיונות עבודה. אמרתי לה שעליה להיות אסרטיבית, להראות נכונות ורצון לעבוד במקום העבודה, ולא לענות תשובות קצרות ולדבר במשפטים סגורים. זה לא יוצר רושם טוב על המראיין. האם גם כבוד הרב חושב כך, אם לא, מה לדעתו הסיבה לכך שאיננה מוצאת עבודה, האם זה באמת השירות הלאומי?

יהרג ואל יעבור נאמר או על עבירת ג' עבירות חמורות בתורה או בשעת השמד. היו גדולי ישראל שהגדירו את החיוב ללכת לשרות לאומי כשעת השמד. אולם זה ענין של השקפה. במקום שמסדרים את השרות הלאומי בדרך שלא יהיה חשש של קלקול רוחני אין לראות בשרות לאומי איסור. עצם השרות הלאומי הינו מצווה חשובה אולם יש כאלו שלמרות שלא ראו בשרות לאומי דבר שלילי וראו בו את הדברים החיוביים טענו שחשוב יותר לבחורה בשלב זה להקדים וללמוד מקצוע בכדי שתוכל להקים משפחה ותוכל להיות עורף לבעלה. בחורה שחושבת שלא מתאים לה ללכת לשרות לאומי, או בגלל שהיא חוששת להתקלקל או בגלל שרוצה להתחתן, לא חייבת ללכת לשרות לאומי גם אם הוריה מפצירים בה. אין קשר בין אי הצלחתה בתחום התעסוקה למה שהיא לא הולכת לשרות לאומי במובן של השגחה משמים. אולם יתכן ששנת שרות לאומי היה מפתח בה כשרונות שהיו עוזרים לה לפתח כשרונות הנצרכים בכדי להצליח בתחום העבודה. למעשה, אני מציע שתלך ליעוץ מקצועי שיעזרו להתאים לה סוג עבודה שבה היא יכולה להצליח.