שמתי לב שיש בקבוקי יין שמצויין עליהן שהם מתאימים לקידוש ויש כאלו שלא. לכן שאלתי היא מה הם הקריטריונים העושים יין כמתאים לקידוש או כפי שפעם נאמר לי שכל יין מתאים לכך.

ישנה מחלוקת כמה מים אפשר לערב ביין ועדיין ישאר דינו כיין. על פי הגמרא מספיק שהיין יהיה אחד חלקי שבע מהתערובת, ויש רבים מהאחרונים שסוברים שכיום היינות חלשים יותר, ורק כאשר הרוב יין, דינו כיין. וכן נוהגים ספרדים וחלק מהאשכנזים. כל יינות כרמל מזרחי רובם יין וכשרים לכל הדעות. והיו ינות של הבד"ץ של העדה החרדית שהיה בהם פחות ממחצית יין, ולא היו כשרים כיין וממילא לקידוש לפי הרבה פוסקים אחרונים. (אינני יודע אם הם שינו את עמדתם מאז). לגבי שאר היקבים, בדרך כלל כאשר הרבנות הראשית או רבנות רגילה נותנת כשרות, יש בהם רוב יין והם כשרים לקידוש לכל הדעות. אבל היינות של הבדצי"ם השונים, לא ברור מה עמדת הפוסקים שלהם, ולכן יש כאלה שמציינים שהיין כשר לקידוש, היינו לכל הפוסקים ולא רק לפי הסוברים שמספיק ששביעית מהתערובת תהיה יין. אליעזר מלמד