1) שמעתי שהאשכנזים לא נוהגים לעשות סעודה לעילוי נשמה ביום היארצייט. מצד שני, קראתי שהחסידים נוהגים לאחר תפילת שחרית לברך על מזונות ומשקה לעילוי נשמה ואכן כך נוהגים בבית הכנסת שלנו (אשכנזים). מה ההסבר לסתירה הזו? כמו כן, הסעודות האלו הרבה פעמים גורמות לי לסלידה כיוון שהן נראות כמו פסטיבל, איך אפשר להפוך יארצייט למושב לצים? 2) קראתי שהאשכנזים לא קיבלו על עצמם את מנהגי הקבלה, האם זה נכון (כמו איסור קריאת תהילים בלילה)? אם כן, מה עם החסידים ונוסח ספרד האשכנזי שכולו מבוסס על הקבלה? ומה זאת אומרת-" לא קיבלו את מנהגי הקבלה", למה הכוונה, הם לא מאמינים בקבלה? הרי לכה דודי, כגוונא, בריך שמיה - הכל מהקבלה. איך בדיוק עובדת הסלקציה הכ"כ מוזרה הזו?

א. אכן הפיכת סעודה לזלילה ריקה מכל תוכן רוחני גורמת בצדק לסלידה. המקור לסעודה היה לאפשר ללומדים תורה לזכר הנפטר לאכול במקום שלא יטרחו ללכת לביתם וכך ינוצל הזמן לתורה. כמו"כ מטרת האכילה הייתה הברכות, כל אחד מהסובים נוטל משהו לטעום ומברך בקול והכל עונים אמן וכך כל אחד ברך וטעם קצת מכל מין ומין. לצערנו האמצעי הפך למטרה ויש לבקר את התופעה. החסידים באמת לא עושים סעודה אלא רק טועמים משהו ואומרים לחיים. גם כאן ארעה כנראה טעות, המקור לכך היה סיום מסכת שנלמדה לכבוד הנפטר והטעימה באה במקום סעודת מצוה. החסידים העדיפו סיום על פני תענית. ב. גם מקובלים אשכנזים מעדיפים ללמוד תנ"ך ביום ולא בלילה. כלומר, אין איסור ללמוד תנ"ך בלילה אלא העדפת נושאים. תורה שבכתב נלמדה ביום ותורה שבע"פ בלילה. אך מי שאין לו זמן ללמוד ביום וליבו חפץ ללמוד תנ"ך ניחה. בודאי שהדבר עדיף מעתון טלויזיה וביטול תורה אחר. רוב הציבור, גם הספרדי שאינו שוקד על התורה, חייב ללמוד במקום שלבו חפץ גם בלילה.