1. מה המטרה של העולם הזה? 2. למה האדם נברא בכפייה, אם לא בא לי להיות בעולם הזה? 3. למה יש סבל כל כך בעולם הזה, והרי הקב"ה לא רוצה שיהיה לנו טוב? למה יש את כל הערבים האלה שהורגים אותנו? לא טוב לי בחיים. אני תמיד נכשלת וגם שאני חורשת למבחנים אני תמיד נכשלת. לא כיף לי. אני מוגבלת. אני לא מרגישה שאני עושה איזו שליחות כלשהי. ואיך אני אמורה לדעת מה השליחות שלי? אז מה הקטע שאני סובלת כל הזמן? 4. מה עושים בעולם הבא, מה כבר יכול להיות כל כך טוב?

הקב"ה ברא את העולם ואת האדם כדי להטיב לאדם וכדי להפוך אותו למאושר, אלא שהאדם עצמו הורס ומקלקל וגורם לעצמו ולאחרים הרבה צער וייסורים. האדם לא נענה לקריאה האלוקית, אלא הולך אחר יצריו ותאוותיו, נדמה לו שהוא מרוויח משהו, אבל זו הנאה רגעית, שמרחיקה אותו מן ההנאה הנצחית הטובה יותר מכל טובה. הסבל והייסורים שבעולם באים פעמים רבות כדי לעזור לאדם להגיע אל הטוב שהקב"ה יעד לו. ההתמודדות עם הקשיים והייסורים בונים באדם קומה רוחנית של אישיות, ומקרבים אותו אל הקב"ה אל המוסר ואל הטוב. לעיתים האדם צריך לחוות את חוויית הסבל כדי להפוך לאדם שמסוגל להעניק לאחרים ולהבין את מצוקתם ולסייע להם ובכך להפוך לאדם טוב יותר. נכון שהחיים מלאים התמודדויות, אבל השאלה איך האדם מתייחס אליהם. אם הוא רואה בהם מכשולים הוא מתוסכל ומרגיש שהוא מזבזבז את חייו אבל אם הוא רואה בהם אתגרים שעוזרים לו לבנות את עצמו הוא מתמודד איתם ומצליח. גם את לא צריכה להתייאש ממה שנכשלת, אני בטוח שלצד זה, בדברים אחרים דווקא הצלחת. ומה שקשה הוא סימן שהוא בונה אותך, ולכן הקב"ה שולח לך אותו. אם תתמקדי במה שאת אוהבת ופחות תשקעי במחשבות על מה שקשה ולא טוב, תרגישי יותר טוב וגם יהיה לך יותר כוחות להתמודד ולהצליח. בעולם הבא ישנו טוב שהוא כל כך טוב עד שאנו לא מסוגלים אפילו לדמיין אותו כאשר אנחנו נמצאים בתוך הגוף שלנו, שמגביל את יכולת הראייה שלנו. אנחנו יכולים לתפוס דברים רק עם החושים של הגוף שלנו אבל ישנם דברים שהם מעבר למה שהחושים שלנו יכולים לתפוס - והם בעולם הבא, בו האדם משוחרר מגופו.