למה חז"ל מברכים את מי שמקפיד בכל מיני הלכות (נר שבת, מי שמכבד את אשתו ועוד) שיזכה לבנים תלמידי חכמים? האם זה אומר שלפי חז"ל בנים שוים יותר מבנות? האם זה אומר שתלמידי חכמים שוים יותר ממי שאינו תלמיד חכם אלא בעל מקצוע ועובד את ה’ באמת מתוך שליחות בעבודתו? למה חז"ל אומרים אשרי מי שבניו זכרים אוי לו למי שבניו נקבות? שמעתי הסבר שהכוונה היא שבניו מתנהגים כמו נקבות, אולם הסבר זה נראה דחוק מאוד לאור התחלת הגמרא שאומרת אי אפשר לעולם בלא זכרים ואי אפשר בלי נקבות.. ועוד יותר קשה לי שנראה מהגמרא הזו שחז"ל מדמים את הבנים לעובד בבשמים ואת הבנות למי שעובד בעורות מסריחים?

חכמים העריכו מאד את האישה. חכמים ראו בחטא של אדם ראשון, שלא הכיר בערך של אישתו, כמי שכופר בטובה. היחס של חכמים לאישה היא המשך למה שראו בתורה. האיש הוא הנברא הראשון והאישה נבראת כעזר לידו. אין כאן אי הערכה לאישה. מבחינות רבות האישה במעלה יותר מהאיש. הרי האיש נברא מהאדמה ואילו האיש נבראת מהאיש. אם כן, האישה חומרה זך יותר. באופן כללי ניתן לומר, שהאישה מעולה יותר מהאיש בתכונות המולדות והסגוליות שבה ואילו האיש יכול בחייו לעשות שינוי גדול יותר מכוח הבחירה שבו. חז"ל ראו את העולם שלנו כעולם שבאנו אליו כדי להשתנות ולשנות. כוח השינוי והבחירה של האיש יותר גדול מכוח השינוי שיש באישה. האישה יותר דומה למלאכים. כמו שחז"ל לא זילזלו במלאכים אולם אמרו שעיקר העולם הזה נברא בשביל האדם כך במידה מוסימת יש בדבריהם על הזכות המיוחדת כשיש בן זכר בעולם. אולם ודאי שעולם לא יוכל להתקיים ולא יוכל לשמור על מעלתו ללא נשים. ביחס בין תלמידי חכמים שתורתם אמונתם לבין שאר בעלי המקצוע אנו רגילים לומר את המימרא שאמרו חכמי יבנה. אני בריה וחברי בריה, אני מלאכתי בבית המדרש וחברי מלאכתו בשדה, אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין ליבו לשמים.