הבנתי שיחוד עם אישה שאין לה קירבה ראשונה זה דאורייתא לעומת זאת ביאה עם רווקה שטבלה כהלכה זה דרבנן. האין זה קל וחומר שאם ביאה על אותה אישה יהיה דרבנן יחוד עם אותה אישה יהיה דרבנן?

ראשית נקדים שכל החשבונות של דאורייתא או דרבנן אין בהם לתת יחס מעשי שונה לאיסורים, שמבחינת ההלכה למעשה הרי אנו מתייחסים אל איסור קל או חמור באותה המדרגה ורק פוסקי הלכה גדולים יכולים לחשבן בעת צורך (מצוה/צער/פיקוח נפש ) להקל או להחמיר בדבר זה! ייחוד עם פנויה הרי הוא איסור דרבנן וייחוד עם אשת איש הרי הוא איסור דאורייתא. לאישה רווקה יש גזרה של חכמים שלא תטבול ולכן האיסור לבא עליה הוא כעל נידה דאורייתא, וגם אם טבלה (שלא על פי ההלכה ) ישנם אופנים שלחלק מהראשונים יהיה האיסור דאורייתא. (אבן העזר סימן כב)