אנני רוצה להישמע אפיקורוסית אך זאת שאלה שמאוד מעניינת אותי, ואין בה כל חשש לחוסר אמונה, הכל נובע מהרצון ללמוד ולגדול. מדוע במהלך כל התפילה אנחנו מהללים ומשבחים את הקב"ה. זה מה שהוא ביקש? אם כן, הלא זה סוג של מגלומניה. ובית המקדש שהוא רוצה שיבנה, מעין טירה למלכים. ברור לי שהקב"ה הוא המלך, אך האם יש צורך בכך? איפה הצניעות. אשמח לשמוע תשובה, וללמוד ממנה.

שלום לך, התפילה אנו מתפללים היא אינה לצורך הקב"ה, אלא בשבילנו. בתפילתנו אנו לא באים כדי לשכנע את הקב"ה לעשות את רצוננו, אלא כדי לרומם את הרצון שלנו אליו. התפילה אינה משפיעה ומשנה את הקב"ה אלא דווקא את האדם המתפלל. בתפילה האדם עוסק בדברים המרימים אותו מעל לחיי היום היום השגרתיים והשקועים בעסקי פרנסה וכד' ומפנים את לבו של אדם לעניני הלב והרוח. מי שמתפלל מעומק הלב מושפע בעצמו מתפילתו ועל ידה הוא מתרומם ומתקרב אל הקב"ה. כמו אוהב שכותב מכתב לאהובתו, וככל שהוא משקיע מעצמו בכתיבתו כך הוא מתקרב יותר אל אהובתו. מילות השבח והתודה שבתפילה לא באו בשביל הקב"ה, אלא בשבילנו, כדי לטעת בנו את היחס הנכון אל הקב"ה - יחס של הבנת הגדולה האלוקית מחד, ויחס של הכרת טובה מאידך, על כל הטובות שהוא עושה עמנו. וכך גם בית המקדש. בית המקדש אינו הבית של האל, הלא מלוא כל הארץ כבודו, ואין הוא זקוק לבית כדי לגור בו. וכבר אמרה התורה: "ועשו לי משכן ושכנתי כתוכם" - ודרשו חכמנו: בתוכו לא נאמר, אלא בתוכם. הקב"ה שוכן בליבו של אדם. אבל האדם זקוק למקום מקודש כדי שבו יוכל להתעלו ולהתקרב אל הקב"ה, ולכן נצטווינו לבנות את הבית הגדול הזה - לצורכינו, ולא לצורכו. כל טוב,