ביום שושן פורים נסעתי לעיר הקרובה ליישובינו לקניות. אחת המדריכות בתנועת הנוער ביישוב התקשרה וביקשה ממני לקנות פרסים לשוק פורים של התנועה שהתקיים באותו זמן. נכנסתי לחנות ACE וקניתי עפ"י בקשתה פרסים בשווי של 400 ש"ח, שילמתי בכרטיס האשראי שלי, והמרכזת החזירה לי את הכסף כשהגעתי ליישוב. בזמן הקניה קיבלתי שובר בסך 40 ש"ח לקניה בתאריכים 1-8 באפריל בלבד בחנות זו. למי שייך השובר, האם עליי לתת אותו למרכזת הסניף או שאני יכולה להנות ממנו?

בקצרה: שובר הקניה צריך להתחלק בינך ובין בעלי הכסף ששלחו אותך לקנות. בהרחבה: המקור לדברים הוא המשנה בכתובות צ"ח. "אלמנה שמכרה מנכסי יתומים עבור כתובתה, חפץ ששווה מנה (100) במאתיים, נתקבלה כתובתה". (כלומר, חוב כתובתה היה שווה מאתיים, אך אף שלקחה חפץ ששווה רק מאה כיוון שקיבלה עבורו מאתיים נפרעה כל כתובתה). ובגמ' שם ע"ב "אמר רב פפא הלכתא דבר שיש לו קצבה חולקים, דבר שאין לו קצבה הכול לבעל". פרש רש"י: דבר שיש לו מחיר קבוע אם המוכר הוסיף, הדין שחולקים, שיש להסתפק למי ניתנה המתנה, אם לשליח או שמא נתן לבעל המעות, ולכן יחלקו. יוצא מדבריו אם היה ידוע למי ניתן המתנה הכול היה שייך לו. תוספות במקום וכן הר"ן בשם הרי"ף (נ"ז:) כתבו שיחלוקו אפילו נתן המוכר לשליח בפירוש, כיוון שבאה הנאה לשליח על ידי מעותיו של המשלח חולק עימו. השולחן ערוך (חו"מ קפ"ג סעיף ו) פסק כתוספות ורי"ף שבדבר קצוב תמיד יחלוקו. א"כ כאן שהשובר ניתן כתוספת בפני עצמה הדין יהיה שיחלוקו. (כמובן חולקים עם בעלי הכסף ולא אם המדריכות שהכסף לא שייך להם.) בברכה הרב אברהם דוב זרביב