ראיתי בספר קדושת השבת, חלק א’, כי פורסם מכתב של הרב, ובו הרב כותב כי בכניסה לחדר המדליקה נורה ומזגן, אז יכול לסמוך על שיטות שפסיק רישא דלא ניחא ליה באיסור תורה שמותר ולהיכנס לחדר, ונכון שיעשה כן בשינוי, כגון שיפתח ברגל. וקצת קשה לי, שהרי רק ביציאה ניתן להגדיר את המעשה כ’לא ניחא ליה’, אבל בכניסה, ודאי שנוח לו שייפתח התאורה והמזגן, ומה שלא רוצה זה רק מפני שלא רוצה לחלל שבת, וזה כבר דומה לאדם שרוצה להביא את ראש התרנגול לבן שלו ולא רוצה להורגו, ועל כן כיצד הרב התיר גם להיכנס לשירותים בהסתמכות על שיטת הערוך?

יש שיטת הערוך האומר שפסיק רישא שלא ניחא ליה מותר, הוא נותן לזה גדר כדבר שלא מתכוון. אנחנו לא פוסקים כך אלא פוסקים שאסור גם פסיק רישא שלא ניחא ליה. ליהודי אשכנז גם בדרבנן אסור פסיק רישא שלא ניחא ליה. אבל בשינוי, כשיש תרתי דרבנן, בצורך גדול ניתן לסמוך על זה.