1. היום במצב הנוכחי במדינת ישראל, איך צריך להיות יחסנו לאומות, האם להתחשב בהם או שלא ולהמשיך ללכת בדרך ה'? 2. מה יביא גאולה היום (מה הנקודה העיקרית בדורנו) באתחלתה דגאולה, ארץ ישראל או עם ישראל? במה להשקיע את רוב מאמצינו? 3. האם המאחזים הם עיקר מצוות ישוב וכיבוש הארץ או שמספיק ללמוד בישיבה ביהודה ושומרון? נובע מזה, האם לעזוב את הישיבה כדי לעבור ולישב גבעה חדשה? 4. האם מותר לעמוד מתי שמגישים עדות בבית משפט, והרי אסור להגיש עדות בעמידה?

1. ודאי שאנחנו צריכים ללכת בדרך ה' עד כמה שאנחנו יכולים, ובאמת חשוב שמדינת ישראל תכריז שהארץ הזאת שייכת אך ורק לעם ישראל ואין מקום לעוד מדינה. לערבים יש למעלה מעשרים מדינות, וכל מה שהם רוצים זה להשמיד את עם ישראל ואת מדינת ישראל. אנחנו צריכים לעמוד בכל כוחנו מול כל המזימות האלו, ואין ספק שאם נלך בדרכה של תורה תהיה לנו גם סייעתא דשמיא, כי כל כניעה לטרור שלהם - רק מגבירה את התיאבון שלהם. כמו שאמרנו כבר לא פעם אחת: עם המחבלים האלה אינני חושב שאפשר להגיע פעם לאיזשהו שלום, כי הם מתנגדים באופן עקרוני לשלום. הם לא רוצים להכיר בעם ישראל ובמדינת ישראל ואין שום דבר שיכול לספק אותם, וכל מי שמשלה את עצמו שאם יתנו להם כך או כך זה יביא את השלום - טועה ולא מבין את שורשי הבעיה, הם מתנגדים לעצם קיומנו ושום דבר לא יספק אותם. לכן אנחנו צריכים לעמוד בתוקף, והקב"ה מביא לנו את הכח ואנו צריכים להמשיך בדרך האמת ולומר את האמת שארץ ישראל שייכת רק לעם ישראל, ולא להגיד שזה "שטח כבוש" ושזה שייך להם - כי כך אנו נותנים במו ידינו לגיטימציה לדרישות שלהם. חשוב שישמע קול האמת שעם ישראל חוזר לארצו ע"פ ציווי תורתנו הקדושה שהארץ הזאת הובטחה לנו, וגם הנוצרים והמוסלמים יודעים שזה שייך לנו, רק הרשעות שלהם היא מקהה את ראייתם ומתוך שנאה הם אומרים שהם לא מסכימים. לכן לא צריך להכנע לטרור וכל מי שנכנע לטרור ומשבח את שונאי ישראל - הוא גורם רעה לעם ישראל בעקיפין. 2. הרב חרל"פ כותב שהנקודה העיקרית היא ארץ ישראל. האמת היא שבלי ארץ ישראל אין גם עם ישראל. הרמב"ם כותב בספר המצוות שאין עם בלי ארץ. לכן כל גאולתה של הארץ וכל התחזקות בהיאחזות בה מגביהה את קרנה של האומה, ולכן חשוב היום לגאול את הארץ. כך כותב הרב חרל"פ בספרו מעייני הישועה, שבדור הזה של עקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל. במשך 2000 שנה עוד לא הגיעה זמנה של המצווה הזאת להתקיים כי היו אנוסים בגולה, אבל עם ההתעוררות של שיבת ציון הגיעה זמן קיומה של מצווה זו, ואנחנו צריכים לעשות הכל כדי לקיים את המצווה. זה גם יסביר לנו למה יש כזו התנגדות לדבר, מה אכפת למעצמה המערבית שיהודים לא יבנו איזשהו מאחז פה או שם, אלא "אינהו לא חזו - מזלייהו חזי". הם בפנימיותם מבינים ששיבת עמ"י לארצו בסופו של דבר מכינה את מלכות בית דוד-מלכות המשיח ואז יקיץ הקץ על כל מלכותם, לכן הם רוצים למנוע את זה בכל מה שהם יכולים. ואנחנו צריכים בדיוק הפוך: להתגבר ולהתחזק, ולא לחשוב שבאיזו התרפסות בעניין זה נשיג שלום. אני רוצה לספר דבר מעניין: בשנת תר"צ האנגלים דרשו מנציגי הישוב היהודי שיוותרו על זכותם של היהודים לבוא לכותל המערבי ולהתפלל. מה היה שם אז? כל המרחב שם היה בערך עשרים מטרים על חמש מטר - וזה מה שהפריע להם!. הם איימו שאם נציגי הישוב לא יחתמו אז יהיו פוגרמים ויהיו התנכלויות. שאלו את הרב קוק, שהיה אז הרב הראשי, ומבלי להתייעץ עם אף אחד הוא ענה על המקום (אם אני מצטט נכון): "אנו לא נשיג את שלומנו ובטחוננו בויתור על זכותנו האלוקית על שריד בית מקדשנו". את אותו המשפט אני אומר עתה עם שינוי קל: "אנו לא נשיג את שלומנו ובטחוננו בויתור על זכותינו האלוקית על חבלי ארצנו". אז עוד לא היה צבא ומשטרה יהודית והיום יש לנו ב"ה כוחות ביטחון, לכן אנו לא צריכים להיות בעיננו כחגבים, כדברי המרגלים. ההשגחה האלוקית מחזירה לנו את הכח, ואנו צריכים להגיד את האמת הזאת ולהיות חדורים בה ולומר אותה בריש גלי קבל עם ועדה, ואז האמת לאט לאט תחדור לליבות הישרים, אם יש עוד אנשים ישרים בעולם. אבל אם אנו נכנע ונשבח כל מיני נאומים של נשיאים המנסים לצמצם את האחזותינו בארצנו ונאמר שזה היה נאום חשוב, נאום היסטורי - אז אנחנו נותנים יד להמשך הרשעות בעולם. הרב קוק כתב אחרי מלחמת העולם הראשונה: "כל זמן שלא יתוקן העוול ולא תוחזר הגזילה (הכוונה את ארץ ישראל לעם ישראל) שום שלום לא יכון בעולם", ולכן כל מי שלא חותר לקראת זה וחושב שיביא שלום אחר זוהי טעות. כמו שאדם לא יכול באופן טבעי לחיות על הירח כך אי אפשר להביא שלום עד שהעוול לא יתוקן כלפי עם הנצח. לכן צריכים לדעת שאם רוצים שלום אמת צריך להחזיר את הגזילה לעם ישראל. לא יחזירו - המצב ילך ויתדרדר בכל העולם כולו והרשעות תשא ראש. 3. צריכים לעשות שילוב, כי לעזוב לגמרי זו גם בעיה. הרי הבחור נמצא בעיצוב דמותו הרוחנית ואנו רואים שבלי מטען רוחני, ציונות בלי תורה פושטת את הרגל. אז צריכים לשלב ולמצוא את המינון הנכון בין עולמה של תורה להתיישבות. כמו שאומר הפסוק "מזה ומזה אל תנח ידיך" - גם זה חשוב וגם זה חשוב. זה כמו שישאלו "מה יותר חשוב: האם לאכול רק חלבונים או מינרלים או ויטמינים או פחמימות?" הגוף צריך הכל. צריכים תורה וגם ארץ ישראל. 4. במשפט של ערכאות אין שום משמעות לעדות וזה לא משנה אם לעמוד או לא.