לאחר הבציעה ביום שבת נשארת חלה אחת. אבי נוהג להניחה סמוך מאוד לשולחן הסעודה. לפני ברכת המזון אבי מחזיר את החלה המכוסה לשולחן הסעודה. האם יש פסול בכך, ומתי זה נחשב כעבודה זרה?

הגמרא במסכת סנהדרין (צב, א) מביאה שתי מימרות של רבי אלעזר. הראשונה, שיש לברך על שולחן שיש בו לחם. והשניה, שמי שמשאיר חתיכות לחם על שולחנו בברכה יש בזה מעין עבודה זרה. ומתרצת, שלהביא פת שלמה עם הפתיתין שעל השולחן יש בזה בעיה אבל צריך שישאר לחם על השולחן. השולחן ערוך (אורח חיים סימן קפ) פסק את הדין הזה להלכה. ומסבירים האחרונים שהאיסור הוא להביא לחם שלם אם נשארו פתיתין אבל אם אין פתיתין רצוי להביא לחם ואפילו שלם (המשנה ברורה מביא בשם הזוהר שעדיף להביא פת שלמה). כמו כן, האיסור להביא אבל אם נשאר הלחם על השולחן אין בעיה. לכן, אם אביך משאיר את החלה על השולחן ממש בכל הסעודה אין שום בעיה, או אם לא נשארות חתיכות מהחלה החתוכה על השולחן, טוב להביא את החלה השלמה לפני הברכה.