כלבנו האהוב כמעט בן 13 והתגלו בגופו מס’ גידולים. לאחר בדיקות, מחשבה, התלבטות רבה ובייעוץ וטרינר החלטנו לנתחו על מנת להוציאם. עמדנו בפני שאלה קשה, האם להמיתו "המתת חסד" או לנסות להצילו? התחבטנו עם שאלות רבות, ביניהן מה יגרום לו הכי פחות סבל. מובן שהתשובה על כך אינה ידועה באופן וודאי. אך העיקרון שהנחה אותי לכל אורך הדרך היה, שאני לא הבאתי אותו לעולם ולכן אין בכוחי לקחת אותו ממנו. כאשר הוטרינר המליץ על ניתוח, הסכמנו. לאחר הניתוח, נאמר לנו כי זו הייתה ההחלטה הנכונה מבחינה רפואית. כיום, לאחר שבועיים, הכלב החל צולע וחסר תאבון. שוב, בייעוץ רפואי הוחלט לבצע בו בדיקה כדי להבין מה מקור הבעיה, והומלץ טיפול. השאלה שהתחבטנו בה בעבר נראית שעדיין עומדת באוויר. כלומר, האם לעשות הכל על-מנת לטפל בו ולנסות להאריך את חייו בצורה טובה ואיכותית, עד כמה שאפשר, או למנוע ממנו את הסבל שבטיפולים, ובבדיקות? אני, ובני משפחתי, מצרים על סבלו וכאבו. אנו יודעים כי הוא כבר מבוגר אך עדיין ההחלטה להמיתו הינה קשה מנשוא, ונראה כי אין לנו הזכות להחליט מי יחיה ומי ימות. מסקירה קצרה של שאלות בנושא באתר, נראה כי במידה והחיה סובלת מותר להמיתה מיתה קלה ללא ייסורים. אך, אין לנו דרך לדעת כי זו אכן מיתה קלה, ובנוסף, כל עוד אפשר לטפל בו בדרך כלשהי מי אנחנו שנבוא, ונחרוץ את גורלו?? אשמח לקבל תשובה בדחיפות לשאלות קשות אלה, או הכוונה כלשהי כיצד יש לפעול, כיוון שאנו לא יודעים מה ילד יום. תודה מראש.

מיתה מהירה שאין בה יסורים (לדוגמה - שחיטה) עדיפה מסבל.