שלום, אני לומד בישיבה תיכונית, אנו לומדים בסדר בוקר גמרא בעיון, דהיינו גמרא רש"י תוס’ ראשונים אחרונים וכו’ הקו הכללי הוא שיטת בריסק, אני אוהב מאוד ללמוד גמרא אבל אני עוד לא מרגיש צורך בלימוד עיון, למה להבין פשט גמרא בצורה טובה יחד עם רש"י ותוס’ זה לא מספיק טוב? בצורה הזו ניתן להקיף מסכתות שלמות ולהבינם כפשוטם תחת להתעכב על סוגייה אחת ולטרוח בלמדנות בריסקאית, להתחיל להסביר את המחלוקות ע"פ חפצא וגברא, איסורא וממונא וכו’.. הרי בכל הדורות כל התלמידי חכמים הגדולים למדו התעסקו בלימוד הלכה- (כשאני אומר הלכה אין כוונתי דווקא למשנה ברורה, שו"ע טור אלא לכל ספר הלכתי כגון משנה, גמרא וכו’.) ר’ יהודה הנשיא כתב ספר הלכה, שבו כל עשרות התנאים דנו ביניהם בהלכות, אח"כ האמוראים השלימו את החלקים החסרים במשנה ופירשו והסבירו את המשנה והכריעו בין הדעות כדי לדעת את ההלכות, אח"כ הרי"ף צימצם את הגמרא לחלקים ההלכתיים, הרא"ש הסביר פשט ופסק להלכה, הרמב"ם פסק להלכה, הטור, השו"ע, הב"ח, הש"ך הט"ז, הרמ"א וכל גדולי ישראל למדו להלכה. ורק בדורות האחרונות קמו ראשי הישיבות והלמדנים ר’ חיים מבריסק ור’ שמעון שקופ והתחילו להבין את הגדרים, והניתוחים של "חפצא וגברא" "צווי דינים" "איסורא וממונא" וכל הדברים הללו, זה נראה לי יודע מאשר לימוד תורה מחקר תלמודי, לדעתי לימוד תורה הוא לימוד המצוות שה’ נתן לנו, אין כוונתי שצריך ללמוד הלכה למעשה בלבד, יש ללמוד את ההלכה ממקורה במשניות בגמרא ובמדרשי ההלכה דרך הראשונים והאחרונים, אך במקום ללמוד מה ההלכה למה צריך להבין את מצווה מסויימת היא חפצא או גברא או כל ההגדרות הללו? שמעתי שהחזון איש, הרב אויערבך והרבה מגדולי ישראל התנגדו ללימוד בריסקאי מה הייתה דרכם בלימוד?

אם אתה רוצה לדעת מה דעתי איך נכון ללמוד גמרא בישיבה תכונית. דעתי היא כי הדבר תלוי בסוג התלמידים. יש תלמידים שמתאים להם ללמוד יותר בעיון ויש שמתאים להם ללמוד רק את הפשט היטב. אך גם העיון צריך להיות בהתאם לגיל ולרמה. מה שמתאים לשנה ג' בישיבה גבוהה לא מתאים לשביעית בישיבה תכונית גם אם התלמידים מצוינים. על כן למיטב ידיעתי ללמוד סברות בריסקאיות ולשים דגש על דרך זו בישיבה תכונית זה לא נכון. ואכן היו גדולים שלא הסכימו להדריך תלמידים גם בישיבות גבוהות ללמוד בשיטת בריסק אך בזה יש גם דעות אחרות.