שלום הרב, אני תלמיד ישיבה בשיעור א, לאחרונה למדתי את סוגיית פת הבאה בכיסנין בעיון - הגמרא בברכות דף מב, כל הראשונים על הסוגייה, טור בית יוסף, שולחן ערוך ונושאי כליו, משנה ברורה וערוך השולחן. יש מחלוקות באחרונים על כל מיני הגדרות בסוגייה, וכשבא לפני מאכל מסוים לא ידעתי מה לפסוק - לפי איזה אחרון? האם אני פשוט יכול לבחור כל פעם את הדעה שאני חושב שצודקת? אשמח שהרב יכתוב לי איך עליי לפעול בלקיחת החלטות הלכתיות לאחר לימוד של כל סוגיה שאני לומד. תודה רבה!

שלום וברכה, כדי להכריע איזה דעה צודקת להלכה צריך להיות תלמיד חכם מובהק היודע להתבונן בעומק הסוגיות, ומכיר את דרכי הפסיקה. וגם אז קשה להכריע בין הדעות של גדולי עולם. בדרך כלל לכל צד יש הוכחות מהגמרות, ודיוקים מהפוסקים, ויש סברות לכאן ולכאן. על הרוב יש מקום לשתי הדעות וצריך להרגיש איזה דעה יותר נראית ומתיישבת על הלב, ומה נטיית הפוסקים, ולהבין את משקל הפוסקים ושיקולים נוספים. לכן בחור בשיעור א' כמעט תמיד לא יכול עדיין להכריע ממש בין המחלוקות. כך כתב הרמ"א (חו"מ כה ב): שאין רשות להכריע "אלא אם הוא חכם גדול ויודע להכריע בראיות הרשות בידו". אם כן כיצד לנהוג למעשה לאחר לימוד הסוגיה? נראה שיש שני דרכים. א. אתה יכול לעשות לך רב שהוא גדול בתורה, וללכת לפי פסקיו של הרב לקולא ולחומרא בכל הדברים שידוע לך שהוא פוסק בהם. זה יכול להיות רב שחי היום, או ספר של רב שכבר אינו בין החיים (באר אליהו כה יד, חזון איש יו"ד סימן קנ סק"א, שביעית סימן כג סק"א). ב. אפשרות נוספת היא לאו דווקא ללכת לפי פוסק אחד בכל הדברים, אלא ללמוד את דברי הפוסקים ולהבין באופן פשוט מהי עיקר ההלכה לדעת רוב גדולי הפוסקים שספריהם נתקבלו בעם ישראל כגון המשנה ברורה, וכאשר הספק נראה שקול להחמיר בדאורייתא ולהקל בדרבנן (עי' עז ז.). הרחבה: כללי הפסיקה הובאו בגמרא במסכת עבודה זרה (ז.): "היו שנים, אחד מטמא ואחד מטהר, אחד אוסר ואחד מתיר, אם היה אחד מהם גדול מחבירו בחכמה ובמנין - הלך אחריו, ואם לאו - הלך אחר המחמיר; ר' יהושע בן קרחה אומר: בשל תורה הלך אחר המחמיר, בשל סופרים הלך אחר המיקל. א"ר יוסף: הלכתא כרבי יהושע בן קרחה". אמנם מצינו לכאורה במסכת עירובין (ו:) שכל אחד יכול לבחור כמי הוא רוצה לפסוק. כך נאמר שם: "לעולם הלכה כבית הלל, והרוצה לעשות כדברי בית שמאי - עושה, כדברי בית הלל – עושה". משמע שאחד יכול לפסוק לפי בית הלל או בית שמאי, איך שירצה, ולא תלוי אם זה דאורייתא או דרבנן. ותירצו שכאשר אדם מסתפק בהלכה יש לו ללכת לפי כללי הפסיקה שנזכרו בגמרא במכסת עבודה זרה (ז.) שבדאורייתא יש להחמיר ובדרבנן להקל וכו. אמנם הפוסק הגדול עצמו שהוא ראוי לפסוק - פוסק לפי הנראה לו בין בדאורייתא ובין בדרבנן, וכן תלמידיו של הרב הולכים לפי פסקי רבם בכל העניינים בין להקל ובין להחמיר בדאורייתא ובדרבנן, כמוזכר בגמרא בעירובין (ריטב"א ע"ז ז., ר"ן חולין מג:, באר אליהו חו"מ כ"ה, יד, חזון איש יו"ד סימן קנ סק"א, שביעית סימן כג סק"א, הגרי"ש אלישיב חולין שם). וז"ל הבאר אליהו (שם): "ונראה שלברור אחד הגדולים, או אחד המחברים, שלבו נוטה אליהם לפ' תמיד כמותו, זה מותר, כמו שמותר לברור האדם לעשות כדברי בית שמאי או כדברי בית הלל תמיד, וה"נ מותר לאדם לברור לו איזה פוסק ומחבר לעשות כמותו תמיד, כשהוא מן הגדולים המפורסמים שראוי לסמוך עליהם כל זמן שלא פשטה סוגיא דעלמא דלא כוותיה, ומשום הכי נמי אשכחן דנהגו בכמה מקומות כגדול דההוא אתרא וכו". [מה שכתב הבאר אליהו "שראוי לסמוך עליהם כל זמן שלא פשטה סוגיא דעלמא דלא כוותיה" - נראה להביא דוגמא לכך, שאף שהיו גדולים שהתירו להדליק אור חשמל ביום טוב, מכל מקום כיום התקבל שלא מדליקים אור חשמל ביום טוב, וגם אם אדם הולך לפי הפוסקים הנ"ל מהדור הקודם בשאר פסקיהם, בעניין הזה אין לו לנהוג כמותם].