אני מכרתי רכב לאדם מסוים.הוא שאל אותי על חלקי הרכב השונים ביניהם גם על הרדיו. אני אמרתי לו שהרדיו תקין ואף הפעלתי אותו והוא שמע זאת. א. אני יודע שהרדיו לא קולט/ קולט חלש F.M. האם עלי לדווח לו על כך? ב. הטייפ גם לא עובד (כך גם אני קניתי את הרכב) האם יש לדווח ע לו על כך? ג. האם בכלל רדיו הוא חלק מהרכב הנמכר?

כפי הנראה, המנהג כיום הוא שרדיו אינו חלק מהרכב וכשאדם קונה רכב בסתם ולא מציין שמעונין ברדיו אפשר למכור את הרכב ללא רדיו תקין (למעשה כדאי לבדוק האם אכן כך המנהג). במקרה שלך מנהג זה לא רלוונטי משום שהקונה שאל במפורש האם הרדיו תקין ואתה שיקרת לו. בכל אופן, אין לבטל את הקניה מדין "מקח טעות" משום שמדובר בפרט נלווה לרכב ולא ברכב עצמו. למעשה, אם הקונה יתבע ממך רדיו תקין עליך לשלם את מחיר התיקון של הרדיו שברכב. במידה ועבר זמן סביר בו אנו מניחים שהקונה ראה את הפגם ולא תבע את המוכר, הדבר מהווה מחילה ואינו יכול לתבוע עוד (סימן רלב' סעיף ג' ובסמ"ע אות י'). הרב מיכאל יומטוביאן הרחבה: הקונה מוצר פגום, לפעמים הקניה כולה בטלה ולפעמים אינה בטלה אך צריך המוכר לשלם לקונה את ההפרש ולפעמים פטור אף מכל תשלום כדלהלן: לכתחילה על המוכר לדווח לקונה על כל פגם במוצר אותו הוא מוכר גם כשהפגם לא מפחית מערכו (סימן רכח' סעיף ו'). בדיעבד, כשהפגם גלוי אנו מניחים שהקונה ראה אותו ומחל עליו, כשהפגם מוסתר ישנם כמה חילוקי דינים: כשהמוצר פגום באופן מהותי עד כדי כך שאין שמו עליו, כגון: מכר רכב עם מנוע מקולקל וכדו', המקח בטל לגמרי והמוכר לא יכול לדרוש לקיים את המכר בכך שיחליף את המנוע של הרכב אלא צריך להחזיר לקונה את כספו. כשהפגם אינו מהותי בחפץ (ושמו עליו) אך למעשה אינו ראוי לשימוש כל עוד לא יתוקן הפגם, המכירה לא בטלה אך מחובת המוכר לשלם לקונה את ההפרש במחיר. למשל, מכר בית שקירותיו מושחרים מעשן ודלתותיו עקורות וכדו' מחובת המוכר לשלם ההפרש לקונה (חושן משפט סימן רלב' סעיף ה). כשהפגם אינו מהותי והחפץ ראוי לשימוש שלשמו נמכר (כגון: שמכר רכב עם חור בפגוש) המכירה קיימת אך אם שלם יותר מהמחיר הראוי לחפץ יש לדון בדיני אונאה. ואם בקנייתו ציין במפורש שהוא מעונין בחפץ שאינו פגום פגם כזה, צריך לשלם עבור התיקון (או את ההפרש כשאי אפשר לתקן) בכל אופן, גם אם בדיני אונאה ההפרש נחשב כמחול. (מסכת ביצה ז' ב' "ביעי דפחיא למאן..." ובסימן רלג ס"א בדברי הרמ"א). כל שהסכימו עליו בני המדינה שהוא מום שהמקח חוזר בגללו או שאינו חוזר הכל כמנהג המדינה שכל הנושא ונותן סתם על מנהג המדינה הוא סומך אלא אם פירש אחרת. (רלג ס"ו)