שלום וברכה לכבוד הרב, בהקשר לשאלתי לא מזמן בדין מוקצה במקל ארטיק (לאחר אכילתו) הרב דן את המקל כמוקצה. הרב כתב שמה שאמרו בקיסם בגמ’ (ביצה ל"ג) מדובר על עץ שמיועד לקיסם, ואולם מקלות ארטיק מיועדים לזריקה לא הבנתי את כוונת הרב, מהיכן הרב למד שבגמ’ מדובר על עצים המיוחדים לקיסם, הרי פשט הגמ’ עוסק באוכלי בהמה ויעוד לבהמה, וגם אם נאמר שמיועד לקיסם, עדיין, לאור האמור ברע"א (בש"ח, א’ (שכתבתי בשאלה הראשונה)) לאחר שנעשה כלי אין שום אדם יכול להוציאו מהכנו, ואם הרב אוסר זאת, שמא נצטרך לאסור אף שקית ביסלי אחר שימושה משום מוקצה (שהרי מיועדת לזריקה), והיכן מצאנו מי שיאסור בזה. תודה רבה לכבוד הרב.

במקרה של מקל ארטיק הוא לא ראוי לשום שימוש לאחר האכילה. כמו תמרים שהגרעין שלהם חסר כל שימוש לאחר אכילת הפרי, ולכן הם מוקצה. קיסמים עושים בדרך כלל מאוכלי בהמה, אלא שחז"ל אסרו מפני שעושה כלי, אבל פה לא מדובר בדבר המיועד למשהו אחרי האכילה. לגבי שקית ביסלי בעקרון אתה צודק, אלא שאם זה מפריע לו כלכלוך יהיה לזה דין של גרף של רעי שמותר לפנותו, והעצה לזה היא שכשאוכל יאחוז השקית בידו וכך כשיסיים תהיה השקית בידו ויהיה מותר לו להמשיך לאוחזה עד לפח.